אני צריכה עצות, אני שמתי לב בזמן האחרון שלחתי יש העדפה לילד ספציפי שלה ולמשפחה שלו. לא משהוא בקטנה שיש בכל משפחה אלא ממש בצורה קיצונית. התקשרתי אליה כדי להגיד לה מה אני מרגישה וךשמוע מה יש לה לומר אולי אני מדמיינת אולי סתם קנאית אבל לפחות לשמוע מה היא אומרת ושתדע מה אני ובעלי מרגישים. שפשוט הרגשתי שנותנים לי עוד אגרוף בנוסף להל. התחלתי לדבר וכמובן שהדמעות חנקו לי את הגרון, וחוץ משלל תירוצים או זה שאני סתם חושבת ככה גם התחילה להזכיר לי דברים שקרו לפני שנתיים, כשילדתי את הילד הראשון שלי לא הרגשתי טוב גם פיזית כי עברתי שתי אישפוזים לניתוח חודש אחרי הלידה וגם נפשית בגלל כל מיני סיבות. והיא מצד שני לא הבינה את זה וכשהייתי צריכה ספייס היא נעלבה. היא פשוט הזכירה לי את זה כאילו שהיא שומרת לי טינה על זה. עכשיו אולי זה יותר ברור למה היא מתנהגת ככה אבל לא יודעת מה לעשות. מצד אחד אני מרגישה שהיא ממשיכה לעשות בדווקא בגלל אותה תקופה וזה כמובן פוגע בי, בבעלי ובסוף אפילו בילד שלי. מה הייתן עושות? אני לא יכולה לשנות את מה שהיא מרגישה בייחוד שלא הרגשתי שום רגש בשיחה חוץ מזה שאני בכיתי כמו מטומטמת כי זה באמת כואב לי ואני לא רוצה להתרחק מהם אבל כואב לי בכל פעם להרגיש לא רצויה.

תקבעי איתה ערב לבית קפה ותלבנו את הדברים כי בסופו של דבר שתיכן טעונות אחת על השניה ויש אווירה מתוחה וחבל. פנים מול פנים יותר קל לדבר מאשר בשיחה טלפונית. אני ממש מבינה אותך אבל חבל שאת מסתובבת עם בטן מלאה. בהצלחה!