סתם רוצה לפרוק, להוציא ממני כמה דברים ותהיות.. אני 4 חודשים אחרי לידה (שניה). עם ״גדולה״ בת שנה ו-8 לא הנקתי אותה כי אני מבוגרת וידעתי שארצה ישר אחריה עוד אחד, ושהנה מעכבת מחזור.. אבל גם בלי קשר קשה לי להתחבר לזה, והרגשתי שכל ההריון שבא אחרי שנים של טיפולים היה כל כך כבד עליי שההנקה נראתה לי עוד תורה שצריך ללמוד וכבר לא היו לי כוחות. מה גם שאת שני הילדים הבאתי במהלך שנתיים של לימודי תואר שני ככה שהכול הצטבר ביחד והחלטתי לא להניק. הילדה גדלה מהמם! וכשאני רואה חברות שילדו איתי, שני בנים יונקים, שעד היום קמים 3-4 פעמים בלילה לינוק ועד היום לא אוכלים מוצקים כמו הבת שלי זה הרגיש שעשיתי בחירה נכונה. לא יודעת איך הייתי מתפקדת היום עם שניים צמודים שקמים המון בלילה. והנה בא לי עכשיו בן ששינה לי את כל ההסתכלות על הנקה. בגלל שהלך לי כל כך טוב עם הגדולה החלטתי גם הפעם לא להניק, אבל כשראיתי איך בניגוד אליה הוא כל כך חיפש לינוק מהרגע שיצא הלב נחמץ. ביום הרביעי לחייו קיבל דלקת בדרכי השתן ועד היום אני תוהה אם הייתי מניקה אולי הנוגדנים שלי היו מונעים את זה. מונעים אישפוז של שבוע מלא דקירות עירויים ודיקור בעמוד השידרה רק בשביל לשלול מחלות קשות יותר שלא נדע. מסתבר שזה פרוטוקול לכל תינוק מתחת ל-3 חודשים עם חום. זו ללא ספק התקופה הקשה ביותר שהייתה לי. הייתי גמורה מהלידה, גמורה מהריחוק מהבית ומהגדולה וגמורה מהתינוק הקטן שלי שכבר סובל כל כך! עכשיו אשתף במשהו שהוא לא פופולרי בלשון המעטה אבל מרגע שגיליתי שיש לי בן אכלתי סרטים על ברית מילה. לא רציתי לעשות. מבחינתי זה מנהג מיושן, מיותר וחסר כל היגיון בריא והומני. מי שמבינה בדלקות בדרכי שתן יודעת שאם יש אחת, יש יותר סיכוי שיגיעו עוד, וברית עוזרת למנוע דלקות, זה מה שאומרים.. אז בסוף עשיתי לו, בשלב מאוחר יחסית כי הרופאה אמרה לי לתת לו זמן התאוששות מהאישפוז, לעשות בגיל חודש, ובדיעבד זה התברר כטעות כי בגיל חודש הם חזקים יותר, וזרימת הדם חזקה יותר אז יש יותר סיכונים של פגיעה וזיהום, ועד היום אני מתפללת שלא נגלה שמשהו נפגע כי זה קורה לא מעט שמגלים פגיעה בגיל שנה שנתיים שנוצרה בגלל הברית. למרות שלקחתי רופא מוהל שהרדים אותו הילד סבל ואני איתו. חוץ מזה החוויה הייתה פחות טראומטית מהאישפוז וזה שימח אותי. מאז אנחנו במעקבים של נפרולוג לבדוק את דרכי השתן שלו. אבל גלשתי לכל זה בעיקר בשביל לדבר על עניין ההנקה, ומעניין אותי לדעת אם אימהות של בנים ובנות מרגישות הבדל בין המינים. נראה שמהרגע שנהיה רעב הוא קופץ מאפס למאה, ואם לא יקבל אוכל עכשיו הוא יעיר את כל הבניין! כשיש קטנה גדולה בבית אנחנו כל כך פוחדים שיעיר אותה ואז נצטרך להתמודד עם שניהם אז מכינים מראש בקבוקים ותמל ועוד לא מצאנו שיטה להחליף לו ככה שישאר רגוע ושקט. כל התעסקות עם זה בלילה זה לחץ היסטרי. בכלל כל ההורות הזאת. מעולם לא דאגתי ככה, כל נפילה כל חולי כל חום אני ממש בוכה. כאלה קטנים! אין לי מספיק מילים לתאר כמה כל נפילה שלהם מכל סוג שהוא פשוט שוברת אותי נפשית. וזה קורה כל כך הרבה במיוחד מרגע שנכנסה לגן. לפני שבועיים בערך הגדולה נדבקה בווירוס גרון כלשהו שעשה לה אפטות בגרון. היא לא אכלה כמה ימים ואני התפללתי שלא תדביק אותו כי אם הוא לא יאכל זה יכול להגיע שוב לאישפוז. כמובן שהדביקה, הילד סבל כמו שלא הייתי מאחלת לאף אויב הכי גדול שלי. היו לי 4 ימים בלי שינה כמעט, כשאני מכינה בקבוק ומאכילה איתו במשך שעה, כל פעם שני שלוקים, בכי היסטרי ואז עוד שני שלוקים וככה הלאה. התעקשתי איתו שיאכל, שלא יאשפזו אותו, והוא רצה רק ידיים, כבר יומיים שאוכל רגיל אבל הגוף התרגל למנות קטנות בתדירות גבוהה והרבה ידיים. טי אפשר להניח אותו יותר. גם כשיוצרת לסיבוב עם עגלה בסוף הוא על הידיים ובעגלה שמים רק תיקים. קשוח. ונוסף לזה, היום ראיתי שהגדולה שוב נדבקה ממנו. שוב היא לא אוכלת ואני לא יודעת איך אצליח לצאת מזה! הכאב שלהם… איך מתמודדים עם הכאב שלהם?!? הם כל כך קטנים! כל כך טהורים ומתוקים הם לא צריכים לסבול ככה! והקטן שלי שכל פשעו הוא היותו אח לאחות גדולה שמדביקה אותו בכל הניסים והנפלאות. החיים שלה לעומתו היו דבש! קשה לי עם הסבל שלהם כל כך.. קשה לי לתת לשניהם מה שצריכים, שניהם רוצים ממני יותר כשהם ככה. קשה לי להיות חזקה! איך מתמודדים?!

עצוב לשמוע , תנסי לקחת אותם למחלבה שיש בה חלב עיזים טרי מהשד של העז זה עוזר מנסיון .. ואת כל הכלים שהם אוכלים איתם לשטוף טוב טוב עם אקונומיקה .

א. מה קשור הנקה ואכילת מוצקים? ילדים יונקים אוכלים מוצק באותה מידה, כנל לגבי ההתעוררות בלילה כל תינוק זה משהו אחר. ב. הנקה מונעת הרבה דברים, לא סתם אין כמו חלב אם, אנחנו מיצרות זהב וכל אחת שמוותרת מראש על הנקה עושה טעות ענקית. הבן שלי היה איתי ועם בעלי ושנינו היינו עם קורונה והוא כלום. ג. למה הפיצול אישיות לגבי ברית? את מבלבלת את עצמך ובסוף גורמת סבל לילד. אני שמחה שבסוף בחרת לעשות רק חבל שזה לא מהסיבה הנכונה. ברית בגיל חודש מבחירה שלך זה אגואיסטי. ד. הדאגות שלך אליהם טבעיות ונורמליות חד משמעית זה לא פשוט. מבינה לליבך. מאחלת המון בריאות

אני אתחיל מהסוף, הדאגות האלה שאת חווה.. אלה דאגות שיש לכל אמא בערך בעולם. במיוחד כשהילדים בגילאים שאחד בגן והשני הרגע נולד. דברים כאלה קורים לכולם, לילדים שיונקים ולאלה שלא. נכון, יש מצב שוואלה החלב אם היה עוזר לו להחלים יותר מהר מהדלקת. אבל הכל תאכלס, מה זה משנה? המצב כרגע הוא שאת לא מניקה נכון? זהו. אז אח תתעסקי במה היה יכול להיות. זה סתם גורם צער וכאב ובילבול. הנקה היא מעולה וטובה עבור התינוק, אבל לאם זה יכול להיות מייגע מאוד מאוד. לא משנה מהי הסיבה, אם החלטת לא להניק זה שלך לחלוטין, ותעמדי מאחורי ההחלטה ותביני שזה מה שהיה נכון עבורך כרגע. להיות אמא זה הדבר הכי קשה שיש, את מקריבה מעצמך כלכך ומותר לך להיות אגואיסטית בדברים מסוימים. ואם אני מתסכלת על התמונה הגדולה יש מצב שהיית מנסה להניק וזה היה הופך אותך לאומללה ואז גם אותו כי אמא אומללה זה ילד אומלל. אז נכון, הנקה זה דבר מדהים, הדבר הכי בריא עבור התינוק שלך. אבל אולי עבורך לא. וזה בסדר לבחור לתת תמל, יש ילדים שמקבלים תמל והם בקושי חולים ונראים חזקים וחכמים וכו. אז הכל בסדר. לגבי הברית מילה, שוב, הכי תאכלס כבר עשית לו ברית? זהו. אל תתעסקי במה יכול להיות. מחשבה יוצרת מציאות. תשחררי את הלחץ שלך, גם על ההנקה וגם על הברית. תאמיני שכל דבר שקורה זה לטובה, אם החלטת לא להניק זה לטובה ואם החלטת לעשות ברית מילה זה לטובה. מה שהיה היה. אני בטוחה שאת אמא מדהימה, תהיי גאה בעצמך שהבאת לעולם 2 קטנטנים, את כלכך עסוקה בזה שיהיה להם טוב אבל אל תשכחי מה העיקר. תשמחי בהם, תעטפי אותם ותאהבי. הנקה לא גורמת לך להיות אמא טובה יורת אלא רק את. תתרכזי במה קורה הרגע, אל תתכונני לרע. תראי את הטוב ותהיי עם מחשבות חיוביות ויהיה טוב את תראי. ואני חושבת שאם את יכולה לבקש עזרה ממישהו שיהיה שם עבורל יתן לך רגע של נחת לצאת לנשום אוויר לצאת עם חברות, לפעמים אנחנו שוקעות כלכך בבית והילדים ושוכחות מעצמנו. ורק כשאנחנו פתאום יוצאות לנשום אוויר אנחנו מקבלות כוחות ואיתנו הילדים.

אני מניקה ולא הרגשתי סבל או משהו חריג, ההפך... לינה משותפת ופשוט כשרציתי להניק הנכסתי אותם איתי למיטה... ובחולי הציצי רק ניחם... לא אומרת בעד ונגד אבל המיתוסים האלו נגד הנקה חייבים להיפסק... לגבי חולי מבינה אותך ככה זה תנסי להפריד שהוא כל כך קטן...

שיר אם תקראי טוב תראי שברית בגיל חודש היא לא בחירה שלי אלא המלצה של הרופאה שלי לחכות. המילה אגואיסטית יכולה לבוא גם מהצד שלי כי אני בטוחה שאף תינוק לא בוחר שיחתכו אותו, ובלי להיכנס לזה יותר מידי כי אני לא יוצאת על אלה שבוחרות לעשות או לא לעשות ברית. את מוזמנת לקרוא על הנושא ולגלות דברים שיפתיעו אותך (יתרונות בריאותיים זניחים וממש לא מצדיקים פעולה כזו, וגם בלי ברית התינוק נחשב יהודי)

ודבר אחרון שיר יש יותר ויותר שבוחרים לא לעשות, ומתברר שאין שום קטע חברתי על זה וזה סתם מיתוסים- כל העניין של ״יצחקו עליו״, ו״המקלחות בצבא״

אורליקי תודה רבה המילים שלך חיממו אותי ממש. הזכרת לי באמת שגם עם הראשונה אמרו לי ככה, לעצור רגע עם עצמי ולנסות לשמוח בהם. עם הגדולה עוד הייתי יוצאת פעמיים בשבוע ללימודים וזה באמת עשה לי טוב. היום לצערי אין לי כמעט עזרה ואני באמת עמוק בתוך זה ולא מצליחה קצת לצאת לנשום מבחוץ אבל אנסה.. אני חייבת

אני לא אכנס לקרוא שום דבר, זאת האמונה שלי. ולעשות לילד ברית בגיל חודש רק כי זה מונע דלקת בדרכי השתן זה סופר אגואיסטי. בגיל חודש זה הרבה יותר כואב ואת זה כתבת בעצמך. ואם כבר נכנסת לזה, אז העניין שיצחקו עליו ממש לא מעניין אף אחד. יותר מעניין מה יקרה כשילד ללא ברית יכיר בעתיד שלו סביר להניח יהודיה והוא יתבייש להיות איתה וזה יצור להם בעיה גם להנשא. בקיצור נסכים על לא להסכים בהקשר של הברית.

שיר, אם את לא מוכנה להיחשף למציאות החדשה שקיימת וגדלה, לקרוא ולשמוע אנשים לא נימולים בחיים ובזוגיות אז זה באמת קשה להסכים או לא להסכים אבל לכבד זה המינימום. שוב - לקרוא לי אגואיסטית בגלל הסיבה שבחרתי לימול את בני מעידה שלא הבנת את הנקרא ושאת שופטת אותי במקום מאוד רגיש. אני מנסה לא להתרגז כי מבינה שיש כאן עניין של אמונה מלאה שגם אם יראו דברים אחרים זה לא יחדור..