איך גורמים לתינוקת בת 3 וחצי חודשים לישון במהלך היום בעגלה/עריסה? במהלך היום היא מוכנה לישון אך ורק במנשא רק בלילה מסכימה לישון בעגלה אבל במהלך היום לא משנה כמה היא גמורה היא מתעוררת ישר יש למישהי טיפים?

די אני מותשת בהריון עם ילד בן שנתיים בבית, הוא לא במסגרת וממש סבבה לנו ביום יום אני לוקחת אותו למקומות, אוכלים ארוחות יחד. כן זה לא פשוט בשבילי אבל עדיין היום עובר לנו חלק, ואז בעלי מגיע מהעבודה ואני מרגישה שמה זה אין לי נחת ממנו, לא רק שהוא לא עוזר הוא כמו לגדל עוד ילד בנוסף🤦🏻‍♀️ נגיד היום איך שהוא הגיע מסיבה מטומטמת כלשהי הוא נתן לילד שקית בננות שהביא והילד חשב שיהיה מצחיק למעוך את הבננה ולמרוח על הרצפה.. כמובן שאני ניקיתי. אחר כך הם יצאו להשקות את העצים בגינה, הילד חזר סחוט מכף רגל ועד ראש כולל הנעליים והגרביים.. כמובן שאני טיפלתי בזה . אחר כך הם נכנסו לחדר משחקים וחשבתי שיהיה לי רגע מנוחה לשים ראש מכל היום ורק באתי לראות מה שלומם, ראיתי את כל הפלסטלינה מפוזרת בריצפה, מרוחה על המשטח פעילות, מלא צבעים מעורבבים ושבבי פלסטלינה על כל עבר. שם איבדתי את זההה והקטע ההזוי שמבחינתו זה בסדר וככה כל פעם משהו חדש אחר. אין לו שום גבולות איתו ואני לא מבינה את זהה.

שלום לכולם אובדת עצות. אני נשואה לבעלי 8 חודשים בפועל אנחנו גרים עם אמא שלו מתחילת הזוגיות כבר כמעט 3 שנים בעלי מהרגע שהכרנו היה גלוי איתי ואמר שלא יודע לאן הזוגיות הזו תגיע הוא גר עם אמא שלו לכל החיים אמא שלו אלמנה והוא איבד את אבא שלו בגיל צעיר וכנראה יש לו טראומה היא עברה הרבה בחיים והוא לא רוצה להשאיר אותה לבד אמא שלו לא עצמאית מבחירה שלה לא רוצה לנסוע באוטוביסים או מוניות ואין לה רישיון ומאוד תלויה בבעלי בהכל. עברנו דירה לפני חצי שנה בערך לאיזור טיפה מרוחק מהעיר שבה היינו גרים מרחק של 10 דקות נסיעה ואמא שלו עובדת בעיר בה היינו גרים וזה מצריך כל יום לקחת אותה לעבודה בשעות שהיא צריכה להיות בעבודה זאת אומרת שאנחנו צריכים לחכות לה שתסיים להתארגן ולקחת אותה לעבודה וגם בחזור בשעה 14:00 אנחנו חייבים להחזיר אותה מה שלוקח גם חצי שעה סיבובים הלוך חזור כי לא הסתיים יום העבודה שלנו. עכשיו שתבינו שיש לידינו אוטובוס שיכול להסיע אותה עד לעבודה והיא אומרת ״מה פתאום אני לא יעלה על אוטובוס בחיים זה עושה לי להקיא ! ״ הכבוד שבעלי עושה לאמא שלו זה בהתחלה היה להערצה אבל היום זה כבר מרגיש שזה מאוד מוגזם היא מאוד קטנונית ומאוד רגישה רק לבעלי ומתפנקת עליו כאילו היא הבת שלו ולא ההפך בעלי עכשיו נהיה עצמאי ובתהליך בנייה של עצמו ואמא שלו כל היום מטרטרת ומשגעת אותו והוא רוצה את זה באהבה וגם אם קשה זאת אמא שלו והוא יעצור הכל וקודם כל היא גם שאני רואה שהוא מאוד מוטרד ועייף הוא עושה בשבילה הכל אנחנו שלושתינו בבית וכשאני רואה מהצד את ההתנהגות של אמא שלו אליו לפעמים אני תופסת את הראש כדי לא להשתגע אמא שלו יוצרת ריבים ממש כמו זוג ״תלך ממני אל תתקרב אליי יותר״ בגלל שאולי אמר לה משהו שלא אהבה לשמוע ואז הוא הולך ומנסה לחבק אותה ולהשלים איתה זה ממש קטנוני בעיניי עכשיו נחזור לענייננו אסור לריב בתוך הבית ליד אמא שלו בגלל שהיא כביכול עברה הרבה בחיים והיא לא מוכנה שיריבו בתוך הבית אנחנו שלושתינו בתוך סיר לחץ כל פעם שאני טיפה מעירה על משהו שיש עם אמא שלו נזרקת המילה גירושים ואני בורחת מהבית אף פעם בעלי לא ניסה להיות בצד שלי רק בגלל שזאת אמא שלו פעם אמרתי לו שאני רוצה לגור לבד והוא אמר לי שהוא לא עוזב את אמא שלו ושאם צריך נתגרש הם 6 אחים שכולם עזבו את הבית אמא שלו בחרה להוריש לו את הבית כשהיא תלך לעולמה הרי ברור שזה מה שתעשה אם הבן הזה עושה בשבילך הכל מהכל וכבר עבד שלך אין בנינו אינטימיות בבית בכלל , אולי פעם בחודש הדלת שלנו בחדר תמיד פתוחה כדי לשמוע את אמא שלו כי היא אסמתית והוא מפחד עליה עכשיו זה כולה אסטמה למה אני לא יכולה להסתובב איך שבא לי בבית??? אבל באמת אני שואלת אם זה לגיטימי שזה יהיה ככה? אני מרגישה שיש לי ילדה בבית שאני כל היום צריכה להיות סביבה היא לא עצמאית בכלום אפילו אוכל לבית היא מחכה לי שאני יכין משהו ואם אני לא מכינה היא אוכלת מנה חמה היא מבקשת ממני מאכלים כשאמרתי לה מה הבעיה להכין היא אמרה ״בשביל מה הכלה שלי פה לפנק אותי וצחקה״ ושתבינו היא בריאה יש לה סה״כ אסטמה היא עובדת היא הכל למה היא לא לא יכולה לעשות? ואני אגיד גם את הדברים הטובים אני עצמאית , אני לא עושה כלום בבית מבחינת התפקוד בבית כביסות כלים וכל הנלווה כל השבוע אני לא עושה כלום והיא מתפקדת על הבית כי אני חוזרת בשעה 18:00 בערב אחרי 2 עבודות אני אציין שאני גם מאוד אוהבת אותה ושאם יש ריב שהיא ראתה אז בדרכ אז היא באה להגנתי ולפעמים אני לוקחת אותה לטייל קצת במקום להישאר בבית אבל אני מרגישה שהזוגיות שלי נהרסת יום יום מחדש בגלל שאנחנו גרים שלושתינו מצד שני יש לבעלי אולטימטום שזה גירושים אם אני חושבת לעבור לגור לבד רק שנינו אני באמת מרגישה ילדה, לעולם לא ארגיש אישה כשיש איתי אמא בבית אני בחודש 6 להיריון ואני אובדת עצות ומפחדת מהרגע שהתינוק יצא לעולם כשהמצב ככה אני אציין גם שאמא שלו מאוד פחדנית בנושא ילדים והיא לא מוכנה לשמור בכלל על ילדים ואם היא צריכה לשמור אז יש אווירה של ״אני עושה לך טובה״ היא תמיד אמרה אתם הבאתם את הילדים אתם אלה שצריכים לשמור ולהיות איתם ושלה לא עזרו עם ה6 ילדים שהיו לה אבל המצב שונה ולמה לעשות מה שעשו לך? למה להפך לא לחבק את הנכדים האלה ולהיות הסבתא שאת אמורה להיות היא מאוד שתלטנית ואני מפחדת שבעלי והיא יעשו יד אחת על הגידול של הילד שלי כי הם פחדנים מכל דבר ואני לא אהיה אמא פחדנית אני מפחדת שאני לא אצליח להיות אמא לביאה כי הם ישתלטו עליי זה מאוד מפחיד אותי הרגע הזה אני גם ארשום שלפני בעלי הייתי מאוד בן אדם שתלטן עם כוח וכשהבנתי שכל זוגיות נגמרת כי אני לא בסדר ואני לא נותנת לגבר שלי את המקום להרגיש גבר החלטתי שאני משנה את זה לזוגיות הבאה שזה היה בעלי בעלי מאוד שתלטן והוא המילה האחרונה בבית מרגישה שאין לי סיי בכלל רק שאני בוכה כבר מעצבים אז הוא מבקש סליחה אבל הוא בן אדם עם לב ענק ונותן מעצמו הכל גם לי וגם בעבודה שלי הוא עוזר לי בלי סוף ועושה בשבילי הכל בקטע הזה אני באמת אובדת עצות אני אשמח לשמוע חוות דעת של מי שקרא את זה