היי רציתי להגיד משהו מאוד חשוב לנשים כאן. לא ממקום רע אבל רוב הפוסטים מדברים על הריון ולידה מן הסתם ועל ההתרגשות והציפיה ושנשים מחכות כבר ללידה וסופרות ימים ומחפשות איך לעשות זירוזים אז אולי בכל אותן בנות יש אפילו אחת כמוני שגם חיכתה וגם ספרה מלאת התרגשות לרגע הזה ובסוף הכאפה שהגיעה הייתה כלכך גדולה שאני מצטערת שלא הראו לי את הצד הפחות שמח של כל הסיפור הזה . שמעתי כבר על דיכאון אחרי לידה ושמעתי כבר על דכדוכים אבל לא הבנתי מה זה אומר כי אף פעם לא חוויתי לידה ..אז אמנם אני לא בדיכאון ברוך ה' ..מקווה שלא אבל ללא ספק חוויתי דכדוך ועדיין טרי לומר שלא . כל מה שחשבתי לפני זה איך בא לי ילדים מבעלי ויהיה לנו משהו משותף ואני אהיה מאושרת ובמציאות זה בדידות ואין יותר רגע לעצמי, והזוגיות כבר לא אותו דבר ולקחו לי את החופש שלי כבר שכחתי איך נראה אור יום או מה זה חברות ושכחתי מה זה לאכול נורמלי ולהראות טוב כי יש יצור קטן שרוצה אוכל ובוכה מגזים ולא חסר מה.. אבל הכי כואב זה הבדידות ! היא שלי ושל בעלי אותו דבר ועדיין מרגישה שזו רק אני מולה , רוב היום רק איתה והיא לא באמת מדברת או מתקשרת ואז הבעל חוזר מהעבודה השגרה שלו כמעט אותו דבר אבל פתאום מהצד שלי זה כאילו תחושה של מרחק כי אם פעם הוא היה חוזר והיינו יושבים לאכול ביחד וכפיות מול הטלוויזיה היום אין את הזמן הזה אז שום דבר לא מרגיש ביחד ושוב הלבד הזה הורג. בחיים לא חשבתי שארגיש ככה אבל הרגשתי ואני יודעת שילדים זה שמחה ויום יבוא ואהיה הכי מאושרת בעולם אבל עד אז היו ימים לא קלים ואף אחד לא סיפר לי את זה. אז כל אותן נשים שקוראות את זה ועדיין לא חוו לידה אל תמהרו כלכך תנו לזה להגיע בזמן שלו ברוגע , תתכוננו נפשית באמת תכינו את עצמכן לא רק את הדברים ללידה או לתינוק/ת . החיים הולכים להשתנות!

לא הבנתי אם את לפני או אחרי לידה?

אחרי

אה. זה באמת משהו שפחות מדברים עליו כי יש נשים שמתביישות שככה מרגישים. אני חושבת שבאמת חשוב לדבר על זה וגם על כל הדימום והכאבים שאחרי הלידה. אבל באמת גם פחות יוצא לדבר על זה

אבל בכל זאת לפני הלידה את לא באמת תדעי למה להתכונן גם אם יגידו לך. פשוט זה חיים אחרים לגמרי

אני פשוט באופן אישי לא שמעתי על מישהי שהרגישה את התחושות האלו מלבד דכיאון אחרי לידה . אבל עכשיו שאני מדברת על זה עם נשים שאני מכירה הרבה חוו את הבדידות הזאת ואת הכאפה הזאת . והרגשתי כלכך מוזר שדווקא אני מרגישה את זה וגיליתי שיש עוד הרבה שמרגישות כמוני ואני חושבת שאם היה יותר מודעות שלא תמיד הכל ורוד ושמח כמו שכולן מציירות את זה הייתי מרגישה קצת יותר בטןחה ויותר הקלה שאני לא לבד ושזה יעבור

החיים הןלכים להשתנות זה נכון ובהתחלה תמיד הכי קשה! העצה הכי טובה שיש לי לתת לך זה אם יש לך אפשרות לעזרה תשחררי ותקבלי אותה באהבה איפה שאת יכולה קחי לך זמן לעצמך וזמן לך ובעלך ותנסי להסתכל על הכל כעל חצי הכוס המלאה

כן, זה לא מספיק מדובר, אבל כולן חוטפות את הכאפה הזו, ורוב הנשים יחוו דכדוך/דכאון קל שיחלוף אחרי 3 החודשים הראשונים, והבדידות והתחושות הקשות גם חולפות לרוב אחרי 3-4 החודשים הראשונים. בהתחלה יש באמת בדידות, ותסכול, וקושי, וכאב, והכל טרי , והזוגיות עוד לא ממש מתקיימת... אבל אחרי 3-4 חודשים, פתאום התינוק מתחיל לצחוק משטויות שאתם עושים, פתאום הדכדוך הזה קצת חולף ובא לך לחזור להיות יפה ואהובה, והזוגיות מתחילה להבנות מחדש, עם תוספת קטנה אבל משמעותית - עם התינוק. תהי חזקה אהובה, זה מאוד משתפר, לומדים להתמודד עם זה ולהנות מזה, פתאום הם גדלים מהר בקטע הזוי, וגם אתם כהורים וכזוג נבנים מחדש ודברים מתחילים להראות שוב כיפיים וטובים ואז יוצאים עם התינוק לכל מקום, ודברים זורמים יותר בקלות, וכל בכי את כבר יודעת לזהות בקלות (והם גם בוכים הרבה פחות כי כבר יש להם את הבטחון שאמא תהיה שם תמיד), והאבות מתחילים להיות לאט לאט יותר מעורבים מהרגע שהתינוקות צוחקים משטויות, זה מרגיש עכשיו נצח אבל זה עובר מהר , בדיוק כמו שהשליש הראשון של ההריון עובר.

וואו אני קוראת שוב ושוב כל מילה מדיוקת הורדת בכתב את ההרגשות שלי לא נורמלי בוללללללללללל לא נעים לומר אבל מעודד שכולנו באותה סירה וביחד נקום מהמקום הזה חשבתי לעצמי לפני הלידה איך אפשר להיות עצובים אחרי.... הייתי בטוחה שאסתובב שמחה ומחיוכת כל היום והלילה... והכאפה שאת מדברת עליו נחת עלי בבום ואני מנסה להתאושש מהכאב שלו!

כן מורן מקווה שזה יעבור מהר .. כבר עכשיו השתפר קצת מהשבוע הראשון. בבית חולים הכל היה נראה יפה וקסום. נשארתי שם שבוע בערך בגלל שהתינוקת הייתה בתינוקיה בגלל צהבת ואנטיביוטיקה עקב חום אחרי לידה. היה שם מי שיעזור לי מי שידאג , שיאכיל אם לא קמתי .. אחיות מהממות שבאמת נתנו תחושת בטחון . אנשים באים מבקרים מביאים מתנות ממש כמו חממה שם ואז הגעתי הביתה נכנסתי לחרדות . מרוב חוסר שינה היו לי רעידות בגוף לא ידעתי מה קורה לי איפה כל החלום הורוד ..קניתי הכל בשבילה חשבתי שאני מוכנה. שידת החתלה, בגדים מתוקים , עגלה ובכל זאת לא הייתי מוכנה . אבל עברו את זה לפני ויעברו את זה אחרי

בעלי שואל את שומרת נידה?

שושי אני ובעלי במאי נהיה נשואים שנה . ניסנו לשמור נדה . ההריון עצמו נכנסתי בלי לשמור כי לפי החישוב שלי הביוץ היה יוצא בימי נידה כי המחזור שלי ארוך 7 ימים והייתי להוטה על הריון . ובביוץ הראשום אחרי החתונה באמת נקלטתי .. היה לי מצפון עם עצמי שזה היה בלי נידה אז התייעצתי עם הבלנית והשלמתי את זה תוך כדי ההריון . תשע חודשים אני בהריון אז כמו שאת מבינה לא היה לנו כלכך הרבה זמן לשמור .. אגב אני ובעלי לא דתיים ולא שומרים שבתכאילו שנינו ממשפחות מסורתיות אבל זה משהו שכן רציתי לשמר

שושי כמה זמן עבר כבר?

פוסט חשוב... באמת יש ככ הרבה תחושות אחרי לידה. והכל משתנה ברמה הזויה. ולפעמים אני מרגישה ככ הזויה עם המחשבות שלי. כמו שאשכרה לצאת רגע מהבית לקפוץ לקנות לי משהו אני לא יכולה. והבדידות הזו גם שהבעל עוזר ושותף והגי מקסים בעולם. תכלס אחרי 9 חודשים שהיינו כל הזמן ביחד. עכשיו זה מרגיש ככ רחוק.

מדויק! כתבת בול מה שהרגשתי אחרי לידה וכל יום שעבר התחושות השתפרו. זה באמת לא מדובר מספיק וחבל כי 90% לדעתי מהנשים חוות את הכאפה הזאת וזה טבעי❤️

ליה את מדהימה שאת מעלה את המודעות, אני עדיין לא אמא אבל חשוב לדבר על הכל! אז קודם כל תודה לך ♥️ אולי תעשי שיחה עם בעלך תעשו לך דייט פעם בשבוע אפילו בבית ותעשו יותר דברים יחד 🙏🏼

טוב ששומרים נידה זה יותרבקשוח לדעתי כי אסור... אני שבוע וחצי אחרי לידה

שיחה ושיתוף עם הבעל/בן זוג מאוד עוזר לעבד את התחושות האלו וגורם לחיבור יותר חזק:)

מדהים איך כל כך הרבה נשים ערות בשעה כזאת..חשבתי אני המוזרה היחידה ..משום מה קיבלתי כוחות לסדר את הבית..רק עכשיו נכנסתי למיטה אחרי שעה ומשו בארגונים..חח פוסט מהמם אגב..

לי זה היה הפוך. רק הפחידו אותי בסיפורים כאלה וכמה כזה קשה. יכול להיות שזה אחת הסיבות שלא מיהרתי להביא ילדים אבל כשנולד הייתה לי תחושה שהשד לא כל כך נורא והפחידו אותי סתם. ברור שיש קשיים, אבל זה לא סוף העולם כמו שהציגו והפחידו אותי וגם עברתי דברים גרועים יותר ולא הבנתי על מה כל הדרמה. כל אחת כנראה צריכה לשמוע משהו אחר...

ליה, העלת את כל התחושות שלי על הכתב. חד משמעית זה נושא שלא מדובר או מוסבר מספיק באופן כללי. גם אני עברתי משבר דיי דומה למה שאת מתארת כאן אחרי לידה ראשונה אחרי ימים בלי שינה אחרי הלידה. אני לא חושבת שעיכלתי את הלידה עד היום שהיא בת יותר מחודשיים כי באמת אין זמן... אני עשיתי זירוז מסיבות רפואיות בשבוע 39+2 .. חזרתי הביתה לא הכרתי את הקטנה שלי, לא את מערכת היחסים שלי עם בעלי ושלא נדבר על עצמי.... לא זיהיתי מי אני בכלל ולא זכרתי את עצמי לפני הלידה... אבל תודה לאל שאחרי שבועיים הדברים התאזנו. אני גם הייתי בטוחה שאני עוברת דיכאון אחרי לידה, תודה לאל שהתבדתי... בזכות בעלי המקסים ואחותי הצלחתי לעבור את זה לאט לאט, יום אחרי יום.. זה אחד הפוסטים היותר מדוייקים שנכתבו כאן.

מצרפת לך משהו ששלחו לי: היא בהריון ראשון. עיניה נוצצות כשהיא משתפת בתוכניות שלה לאחר הלידה. איך היא תלך לכל מיני מקומות עם התינוק, איך היא ובעלה לא יהיו כמו כל ההורים האלה שנרדמים בתשע בערב, הם יהיו הורים מגניבים כאלה שלוקחים איתם את התינוק למסיבות טבע. הם יהיו הורים קולים, זורמים. היא מתארת לי איך היא לא תהיה חרדתית, איך היא תזרום. איך היא תקשיב ותכיל. כמה סבלנות תהיה לה. היא זורחת, הכל מתוכנן לה. איך היא תתחבר, ואיך יהיה לה סדר יום, ואיך היא תבלה בחופשת לידה. היא זורחת ומקננת וחושבת שיש לה מושג. ובא לי להגיד לה. בא לי להגיד לה את האמת. בא לי לספר לה שאי אפשר באמת לתכנן איזו אמא תהיי. לפחות לא עד שתפגשי את הקצוות האמהיים שלך. את לא יכולה לדעת איך תתנהגי כשאת מוטרפת מעייפות עד שלא תהיי מוטרפת מעייפות. את לא יכולה לדבר על עייפות בכלל. מה את יודעת על עייפות. בא לי להגיד לה שהיא לא יכולה לתאר לעצמה את עוצמות החרדה. שהחרדה תתגנב אליה ותכה בה שורשים ולפעמים לא תיתן לה לעצום עיניים. בא לי לספר לה שהחיים שלה הולכים להתהפך והיא הולכת להתערבל ולהישאב לתוך התפקיד המאתגר בחייה. שלהיות אמא זה כל הזמן. אין הפסקות. שברגע שהאמא שבך נולדת את לתמיד אמא. בא לי להגיד לה שהיא תירדם בתשע בערב. ויותר מפעם אחת. גם על הרצפה. שהיא תירדם ותתעורר בשעות הזויות. כי ככה זה עם תינוקות וילדים. בא לי להגיד לה שהשאיפה להיות קולית וזורמת תהפוך מהר מאוד לשאיפה לא לטבוע. שלוקח זמן למצוא את הקול ההורי שלך, שהאמהות גם היא נולדת ולאט לאט גדלה ומתפתחת. בא לי להגיד לה שאין לה שמץ של מושג על מה היא מדברת. אבל אני לא אומרת לה. כי היא לא תבין את זה עכשיו. היא לא תשמע אותי. היא לא מסוגלת להבין. אני רק מאחלת לה בהצלחה. ומקווה שברגעים של הקצה כשהיא תגלה צדדים שהיא בכלל לא חשבה עליהם, אני מקווה ששם היא לא תהיה לבד. אני מקווה שבמקום הזה יהיה מישהו שיגיד לה שהיא לגמרי נורמלית ושמותר לה להרגיש ולהיות מי שהיא. אני מקווה שהיא לא תישאב חזק מדי או תאבד את עצמה רחוק מדי. שיהיה לידה קול שיגיד לה שזה בסדר. כי זה בסדר. בואי אמא, נחמד כאן!

וואו עדי אני חייבת את זה שלחי לי לפרטי

אני חייבת להגיד שזו תקופה שעוברת. החצי שנה הראשונה לא פשוטה. והבדידות? אני מאד מציעה לחפש עוד אמהות טריות מהאיזור שלך זה עוזר מאד להיות איתן במהלך היום לקבוע להפגש כשכל מי שסובב אותך בעבודה וכד׳.

זו תחושה מוכרת מאוד, כמעט כל הנשים אחקי לידה רוב הסיכויים שירגישו אותה משום שהאמהות צמודות ועוברות את כל הקושי בתחילת הלידה. ועם זאת לא פעם פעמיים נשים כותבות פה שמתגרשים אחרי זמן מה מהלידה בעקבות הקושי שהזוג חווה בתקופה הזו ןכואב לי מאוד. זה משהו שאף אחד באמת לא יתכונן אליו גם לא האמכ ולא האבא אז שזה מגיע צריך רק להתמודד. חשוב כאנשים בוגרים וכזוג להבין שברור שלפני שיש ילדים הכל מעולה מה כבר איזה הקרבה דורשת באמת הזוגיות(עובדים, יוצאים מבלים עם חברים)והילדים דווקא במיוחד בתחילה בוחנים את אדם שאנחנו ואת מי שמולנו אם החיים והזוגיות הייתה לכל החיים לפני הילדים היה משעמם מאוד. אבל הזוגיות באמת אמיתית היא שעכשיו שהכל משתנה איך עוזרים זה לזו ועוברים את התקופה יחד. נשים דורש מאיתנו בעיקר חוזקה ולהבין שזו תקופה בעבור משהן גדול ותכלס בלי הדברים הקשיים האלה החיים לא כזה חיים.

וואי אני כלכך מזדהה איתך כלכךך

כל כך רשמת יפה ומדוייק שלא הכל ורוד הרבה בחורות פה בהריון ראשון מתרגשות לקנות את הדברים לתינוק הכי יקרים והכי מרשימים שמצטלמים הכי יפה וזה מאוד לגיטימי שתיהיה התרגשות כזאת אבל זה כל כך עניין שולי כי מה שבאמת לא מלמדים אותנו זה הבדידות והטיפול המסור לרגע אחרי שאת מגיעה הביתה… מי שזה הריון ראשון שלה וגם שני או שלישי יכולה להזדהות פשוט יש לה קצת יותר ניסיון מהפעם הראשונה. תלמדו לדבר על הדברים הפחות יפים של אחרי הלידה זה עוזר לשחרר שולחת לך חיבוק, מזכירה לך שזו רק תקופה קצרה שחולפת מהר לפני ששמים לב…. שתגדלי את הילד/ה בנחת ובאהבה ובאושר. 💜🙏🏼

תיארת אותי בול.

כל כך מזדהה איתך. מאוהבת בבן שלי, ועם זאת שונאת את החיים מאז שאני אמא..

אולי נכתוב פה טיפים אחת לשניה איך לשמור ולעשות לעצמנו טוב על עצמנו בתוך אאימהות.

וואי מעניין אם אני גם ארגיש ככה כי אני ממש ממש מצפה כבר לילד שלי ואני כל החיים רציתי ליהות אמא צעירה תמיד טיפלתי באחים שלי הקטנים ועכשיו אני קמה לבית ריק בלי שום דבר לעשות הקטע שאני לא יוצאת הרבה מהבית לא חברות וכאלה אני יותר ילדה של בית ומשפחה ודודים אולי לפעמים באמת אז הקטע של החופש לעצמי לא חושבת שיפריע לי🤔

אבל ממש ממש מעניין אם אני גם יהיה ככה פתאום זה קצת מפחיד אותי כי החלום הכי גדול שלייי זה שכל היום אני רק יטפל בילד שלי ואני ירגיש באמת תועלת לחיים שאני רואה אמא צעירה שיש לה ילדים קטנים ואני רואה איך בבוקר היא מניקה ואז מקלחת וכו וכו וכל המטלות אני באמת מקנאה בה באליי גםםםם כבר להגיע לרגע הזה להחליף טיטול ולקלח ולהאכיל לקום בלילה😱🥰🥰🥰 אמאלה נראלי זאת רק אני??? אני כבר הייתי מטפלץ בכל תינוק שהייתי רואה לפני ההריןן הזה

צודקת בכל מילה

הייתי הראשונה מהחברות שלי שילדה, היינו כולנו בהריון יחד בהפרש של חודשיים כל אחת. אחרי הלידה באו לבקר אותי והייתי בדיכאון רציני. אמרתי להן שזה נורא ושזה קשה וזה כל כך לא מה שסיפרו לנו ושאני לא מבינה למה משקרים לנו ככה ושזה סיוט. הן הסתכלו עלי כאילו השתגעתי ולא האמינו לי גם. כי אף אחד ואף אחת לא מדברת על זה. אחרי שהן ילדו גם, כל אחת בתורה אמרה לי תודה על שאמרת את זה אחרי שילדת כי זה נתן לי להבין שאני לא לבד בהרגשה הזאת. מה שאני באה להגיד זה שתדברי על זה עם נשים (אולי לא להגיד את זה כמו שאני אמרתי כי זה באמת היה ברמת הרצון למות), תגידי שזה מה שקורה ושאלה תחושות לגיטימיות. זה כל כך עוזר

בייבי אני גם לא בליינית כבר שנים לא יוצאת לבילוים עם חברות. הבילוי שלי היה פעם ב לצאת עם בעלי לאכול משהו בחוץ. הכוונה לחופש שלך עם עצמך את תרגישי שיש מישהו שמנהל אותך ברמה שאפילו זמן לשבת ולאכול נןרמלי את לא תמצאי . גם אני חשבתי שזה החלום שלי אבל בואי זה לא החלום שלי ואני לא בן אדם שזקוק ליותר מדי זמן לעצמו אבל עכשיו אני רוצה יותר מתמיד זמן לעצמי

אני כל כך מזדהה עם כל מילה שכתבת! ממש כאילו אני כתבתי! אני גם עם ילד ראשון שילדתי לפני כחצי שנה.. והבדידות היא קשה מנשוא.. בהתחלה כולם מתלהבים ורוצים לעזור ולהביא ולהחזיק, אבל בחודש הראשון הייתי כל כך בטראומה מהמצב החדש שלי, מהתפרים מהלידה, שלא רציתי לראות אף אחד! לא רציתי ביקורים ולא כלום, רק תנו לי להתאושש ולהבין שאני אמא ויש פה ייצור קטן ומקסים שאני צריכה לדאוג לו. ואחר כך.. אנשים ממשיכים בחיים שלהם, ואת? את כבר לא מעניינת.. זה לא חדש זה לא מסקרן.. ופה הבדידות הקשה.. הבעל חוזר לעבוד ואת נשארת עם הקטנציק לבד שהרצונות שלו גדולים וצריך לספק אותם במיידי. ואת מגיעה למצב של ביטול עצמי

וואוו מדהימה כתבהת בול מה שהרגשתי בהתחלה!!! איך כל כך מתעסקים בחומרי בלקנות הכול ולדמיין איך תטיילי איתה בקניון ותהיי ב"חופש". הבדידות זה הדבר הכי קשה שחוויתי בהתחלה ואף אחד לא באמת מבין אותך. הבל ממשיך את חייו יוצא לעבודה ותאכלס את יודעת הכי טוב איך להרגיע שיש גזים אז גם שאת נעזרת באמא אחות חברה את לא באמת משחררת. זה הכי קשה בעולםםםםם אבל באמת שהזמן עובר והכול נהיה יותר קל וכיף! ברור גם היום שהיא בת שנתיים אני מרגישה לפעמים בדידות ועומס וסערת רגושת שהכול עליי ואין לי רגע לעצמי אבל זה לא באמת ככה כי תמיד אפשר למצוא סמן וזוגיות זאת עבודה חייב להשיקיע!!! הלוואי שהיו מדברים איתי על הבדידות הזאת והתסכול בהתחלה זה באמת היה מקל...

ליה ברור אני מבינה אבל אני קמה כל יום לדיכאון הפוך בגלל שאין לי ילדים עדיין הייתי פעם בוכה כל לילה שדייי אני רוצה כבר ילד רוצה לטפל להאכיל להחליף טיטולים לשיר לו שירים לפני השינה אין זה באמת החלום שלי אני מרגישה ריקנות בלי ילדים מעניין מה יהיה באמת שיגיע הילד אבל אני בכללי לא לוקחת קשה שמשהו תלוי בי כל הזמן כנראה כל אחת אחרת כל עוד אני לא אמא אי אפשר לדעת עדיין אבל שיגיע הזמן בעזרת ה נראה :)

איזה חבל שלא ראיתי את הפוסט הזה לפני שילדתי

Baby מאחלת לך שהקב״ה ימלא תפילותייך וישלח לך ילדים בריאים ושלמים והבית שלך יתמלא בשחוק ילדים ובבלאגן של צעצועים 🙏🏻🙏🏻 לגבי הדכדוך,זה לא תלוי באופי,אני מטבעי בן אדם חזק ולא נופלת או נשברת בקלות,אבל אחרי לידה ראשונה,הגוף לא יודע כל כך איך להתמודד עם כמות הורמונלית וכל השינויים החדשים שנכנסים לחיים ולאט לאט לומדים לשלב את כל החדש ברגיל😊

איזה כיף שכל כך הרבה מזדהות איתי !! תודה לכולן על התמיכה ובאמת שמחה שנשים רואות את השיתופים של כולן

אני ממש מסכימה ומבינה אותך!! זה בדיוק מה שאני הרגשתי ומרגשיה שלא מדברים מספיק על אחרי..!!! עכשיו אחרי חודשיים מהלידה ואני יוצאת עם בעלי לא משנה מה לפחות פעם השבוע לבד! ואפילו כל הלילה אצל חמותי צריכה לפעמים את הלבד עם הבעל זמן איכות ובאמת שזה עזר לי רצח!! מרגשיה כמו אויר לנשימה!! ל רות שמאוד קשה להשאיר כל הלילה את התינוק אבל חייבת את זה אחרת קשה מאוד מאוד!! וזה לא בריא לי

אי אפשר להבין את הקושי הזה כל עוד זה לא מגיע כמה שדמיינתי שזה קשה אז זה הרבה יותר קשה!! אבל כן זה משתלם

בהתחלה זה נורא קשה והרגשה של בדידות גם אני עברתי את זה אבל הכל עובר אין שום דבר שנישאר במקומו אל תדאגי❤️

יצירת מופת 3 תודה רבה אהובה אמן 🥰 מקווה שאני יעבור את זה בקלות אמאלה פתאום מפחדת קצת חח

באמת כתבת מדהים. אני מזדהה ככ. החודשים הראשונים אחרי הלידה היו מאוד קשים עבורי. ההרגשה שכל העולם שלך משתנה ובו זמנית מרגיש כאילו אצל הבעל אין הרבה שינוי בשגרה הקשו על הזוגיות. כמובן שגם העייפות הבלתי נתפסת לא השאירה יותר מידי רצון לעבוד על הזוגיות או על עצמי. פוסט חשוב מאוד!

אני כל כך מזדהה איתך! אני שבוע וחצי אחרי לידה איך את עכשיו???