אוף תגידו לי אם זה רק בראש שלי בגלל ההורמונים או באמת. סיפרנו להורים של בעלי על ההריון כבר בשבוע 8 וביקשנו מהם שוב ושוב לא לספר לאף אחד. הלכנו לאירוע של המשפחה ופתאום כל הדודים אומרים לנו שם מזל טוב על ההריון. כששאלנו את חמותי היא טענה שהיא לא סיפרה אבל כששאלנו את הדודים הם אמרו לנו שהיא זאת שסיפרה להם, כלומר היא שיקרה לנו בפרצוף. אחר כך בסופש אמרנו לה שוב למה היא סיפרה והיא ממשיכה לטעון שהיא לא סיפרה וגם שבעלי אמר לה שאנחנו רק מצפים להתנצלות היא התעלמה והלכה. אני תמיד אהבתי את חמותי, אמרתי שהיא מקסימה במשך 9 שנים ופתאום זה מתפוצץ לי בפרצוף. תמיד בעלי טען שהיא שקרנית אבל חשבתי שהוא סתם מגזים, עכשיו אני לא יכולה להאמין למילה שיוצאת לה מהפה ואני לא מצליחה לסבול אותה. מה אתן חושבות אני מגזימה או שהיא באמת חוצפנית? אני אפילו לא חודש שלישי וכל הצד של בעלי יודע וזה מכניס אותי ללחץ

לי היה ריב פיצוץ בפעם הראשונה מזה 7 שנים עם חמתי בגלל העניין הזה!! יש לה פה גדול והיא לא מאמינה גדולה בעין הרע.. היא תמיד טענה שלא סיפרה על ההריון אבל אני חתומה ונעולה על זה שהיא כן סיפרה!! אני אמרתי דבר כזה- הריון הבא אני לא מספרת לה!! בעלי יכול להיעלב ולהתפוצץ עד מחר מצידי שגם הוא לא ידע!

ואין לך מה להילחץ! אני הייתי בדיוק כמוך פחדתי מעיניים ורציתי שכולם ידעו בשלב מתקדם יותר.. היום אני שבוע 23 ברוך השם, אם זה שלך זה שלך!! רק השם קובע

9 שנים לא היו בעיות אז בגלל משהו כזה (מעצבן ככל שיהיה) לא הייתי מפוצצת יחסים.. תחשבי שאולי היא ממש התרגשה מההריון שלך והיה לה קשה לא לספר, זה אנושי ולא נעשה מתוך רוע או רצון פגוע

שני- היא יכלה להגיד שהיא סיפרה ופה לגמור את העניין. היא שיקרה. ועצם העובדה שהיא שיקרה מעלה על הסעיף

שמעי בגדול זאת אמא של בעלך, תלמדי לבאות לא לסמוך עליה ולספר לה דברים. אבל תשתדלי לשמור על שלום בית ולהמשיך לנהל איתה מערכת יחסים. כי 9 שנים זה המון זמן של מערכת יחסים טובה

אם לא רוצים שידעו עד שבוע מסויים - לא מספרים לאף אחד!!!!!! אני רציתי לספר רק באמצע חודש 3 וכך עשיתי. כי וואלה לא סמכתי על אמא שלי כי מרוב שמחה והתרגשות בכייף יכלה ״בטעות״ לפלוט לכל אחד ואחת לכן חיכיתי וסיפרתי רק כשכבר לא היה אכפת לי במידה ותפלוט

שני אני מאמינה שבאמת נפלט לה כי היא התרגשה, בגלל זה הייתי מוכנה לוותר, אבל הרגע הזה שהיא לא מוכנה להודות בזה ולהתנצל זה ממש מעצבן.

יכול להיות שזה מהתרגשות, זה לא מקל על כך ששיקרה אבל אין מה לעשות עם זה. בסופו של דבר זה משפחה ועם כמה שזה מעצבן אין לך מה לעשות עם זה כרגע. פשוט למדת להבא שאם היא כנראה אומרת, תגידו להם בזמן שיתאים לכם שכולם ידעו יחדיו (תספרו רק להם יום לפני כדי שלא יעלבו) ואז תספרו לכולם.

שיא החוצפה לכן מעדיפה לא לספר עד אחרי סקירה מוקדמת, וגם אז אני אחשוב פעמיים למי לספר

נראה לי שהכי טוב להחליט מתי לספר ואז לספר לקרובים בידיעה ושזה יעבור הלאה כי לספר למישהו ולהשביע אותו לא לספר את הדבר שהכי קשה לשמור בבטן זו משימה כמעט בלתי אפשרית... זו רק דעתי כמובן😁

זה מעצבן אבל מרגיש לי כאילו רוב ההורים ככה גם אצלי אמא שלי סיפרה לכל העולם ואישתו למרות שביקשתי שלא בהתחלה התעצבנתי בסוף עבר לי חח אין ברירה גם ככה

מצד שני גם לא רואה את עתמי לא מספרת לאמא שלי על ההתחלה כי היא ממש עזרה לי כשהייתי צריכה אותה הכינה לנו אוכל טיפלה בי דאגה לי וזה היה לי ממש נחוץ עם כל הבחילות והעייפות והתסמינים של ההתחלה

לדעתייי אין מה לריב על זה אי אפשר לצפות לא לספר אני סיפרתי לאמא שלי, אמרתי לה לא לספר וידעתי שהיא תספר חח קחי בקלילות, זה שהיא סיפרה זה אומר שהיא מאושרת מזה

זה בהחלט חוצפה מצידה לא לכבד את הבקשה שלכם לשמור על הפרטיות שלכם ואני מאוד מבינה את הכעס שלך. מצד שני, היא כנראה סיפרה מתוך התרגשות - זאת גם השמחה שלה!! היא בוודאי מתרגשת יחד איתכם ולא הצליחה להכיל את זה לבדה. זה לא מצדיק את זה שהיא עשתה את זה, מצד שני לא הייתי הורסת מערכת יחסים איתה בגלל זה אלא לומדת להבא מה לא לשתף איתה או מתי…

בעלך מכיר את אמא שלו הכי טוב, אם הוא אומר עלייה משהו אז סביר להניח שזה נכון, תאמיני בו יותר ובה פחות וזה נכון שזה לא בסדר שהיא סיפרה אבל מרגע שאת סיפרת לה היית צריכה לדעת שיש סיכוי שזה ידלוף והיית צריכה להכין את עצמך נפשית, אל תתבאסי יותר מידי מה שקרה קרה, פעם הבאה לא לספר אם את לא רוצה שזה בטעות ידלוף לדעתי לא כדי לריב בגלל זה, תנסי לזרום עם הסיטואציה ופעם הבאה לא לספר לפני חודש רביעי