מישהי חוותה דכאון אחרי לידה ויצאה מזה? בהריון שלי הכי פרחתי, הייתי מהבנות שכל ההריון עבר קל, שמלות צמודות, מלא תמונות וצילומי הריון מושלמים, והאמת הכל היה כיף וקל, עליתי כל ההריון בסך הכל 7 קילו וגם הם ירדו ישר עם הלידה. אחרי ההריון נהיה לי דכאון אחרי לידה, אפילו לא שמתי לב אבל האחות בטיפת חלב איך שבאתי אליה ישר היתה מודאגת ושלחה אותי לעובדת סוציאלית. מאז אני יותר מודעת לזה ויכולה להגיד שיש לי דכאון אחרי לידה, אבל יש לי התקפי אכילה, אני כל הזמן רעבה לפחמימות ומתוקים בצורה בלתי נשלטת (ואני לא בנאדם של מתוק בכלל), ואחרי שאני אוכלת בכמויות אני שונאת את עצמי. הבגדי הריון מחודש תשיעי לא עולים עלי עכשיו, עליתי מאז הלידה 13 קילו ב-3 חודשים. אין לי מוטיבציה לצאת מהמיטה או בכלל מהחדר או לעשות עם עצמי משהו, פשוט רע לי ואני שונאת את עצמי ולא יודעת מה עושים ואיך זה יעבור אי פעם

בעה״ז תמיד תזכרי הכל בראש, שילך מתנה ילדת תינוק בריא , תתטפלי בעצמך תקחי b 12 אומגה 3 תשבי בשמש תשמעי מוזיקה, תזכרי בכוח לחייך כל יום חיוך מול המראה במשך דקה, שה׳ יתן לך תקופה מהירה שתצאי מזה ותהני מהחיים החדשים שהמון אנשים היו מתים להתחלף איתך

זה בהחלט מצב הפיך, חשוב שתפני לגורם מקצועי כדי לקבל תמיכה נפשית ובמידת הצורך גם תרופתית. זה שאת מודעת למצבך זה כבר הצעד הראשון, עכשיו רק נשאר לקבל עזרה ולהתחזק. את יכולה לפנות לפסיכולוג פרטי או דרך קופת החולים באופן מסובסד. כל מה שתיארת טבעי, עברת חוויה שלא עוברים כל יום וזה בסדר גמור שאת מרגישה ככה. אני בטוחה שאת אמא טובה תנסי לשתף גם את הסובבים אותך, תדעי לבקש עזרה ותעזרי במי שאפשר. את צריכה לדאוג לעצמך במקביל לדאגה בתינוק..את לא פחות חשובה. וכן, עם הטיפול הנכון אפשר לצאת מזה

קודם כל חיבוק מרחוק לא חוויתי דיכאון אבל אני די בטוחה שהיה לי בייבי בלוז, דכדוך אחרי לידה, שהוא גם לא פשוט. בשבוע שאחרי הלידה הייתי ממש בעננים. בדיוק ההתחלה שאת מתארת, הריון קל, נהנית מהביגוד, יורדת את המשקל שעלית וכו. מיום אחרי הברית- חושך. בוכה המון, בעיקר בהנקות או בשאיבות בלי שום הכנה מוקדמת, בלי סיבה, בוכה ובוכה ובוכה. מחשיכה את הבית, בוכה כשהילד בוכה, היה לי ממש קשה. אני באה מבית מזרחי וכולם ביקשו ממני לא להוציא את הילד 40 יום מהבית, רק לרופאה ולטיפת חלב. יום אחד אמא שלי באה לשמור לי על הילד, בעלי היה בעבודה, פשוט לא הפסקתי לבכות והחלטתי שאני יוצאת לסיבוב. פשוט התחלתי ללכת, והיה ממש קר באותו היום, לא יכולתי ללכת הרבה וגם עוד כאב לי מהלידה אבל החלטתי עם עצמי שגם מחר אצא, והפעם עם הילד. ולא אכפת לי מה שכולם מבקשים. אכפת לי מעצמי וזה הילד שחי ואני מחליטה על שנינו. יום למחרת בעלי התחיל לעבוד מאוחר, התאפרתי, התלבשתי יפה, הלכנו יחד לארוחת בוקר בבית קפה ליד הבית ומשם החלטתי פשוט לנסוע לקניון, עם ילד בן שבועיים. מאותו יום אני יוצאת עם הילד כמעט כל יום. כל פעם בבית קפה אחר, בקניון, אצל חברה, אצל משפחה, מזמינה חברות אליי. כל פעם שזה קורה אני מתאפרת ומתלבשת. לי זה עוזר להרגיש טוב. אני ממש שמחה שאחות טיפת חלב שמה לב אלייך, ואני ממליצה לך להמשיל בטיפול ומעודדת אותך גם לצאת החוצה, זה ממש עוזר

תודה בנות זה ממש מחזק