מוזר לי חייבת לציין רוצה לדעת שיש עוד כמוני בקהל.. חודשיים אחרי לידה ראשונה ברוך השם אני משוגעת על האוצר שלי אני מתגעגעת אליו כשהוא ישן...אבל עם כול זה אני מרגישה בודדה ולא ממצאה את עצמי כול כך..בעלי משתדל לעזור אבל אני מרגישה כול כך לבד אין בנינו שיח בכלל בתקופה האחרונה מרגישה שאני כבר לא אשתו אלה רק האמא של הילד..עצוב לי שזה ככה כי לפני הלידה הרגשתי אישה נאהבת אישה חשובה אישה יפה עכשיו אני מרגישה שאני עציץ בבית...כול כך מתסכל ומבאס שזה דווקא עכשיו שהפכנו למשפחה שכול כך רצינו וזה לא רק בעלי זה גם הבנות מהעבודה שאין איתן שיח ונעלמו בתקופה האחרונה, האמהות שלנו כול אחת עסוקה בעבודה אין יותר מידי התעניינות פעם בשבוע ולעמיים פעם בשבועיים, החברות ממש נעלמו להן..כול אחת בחיים שלה ..ואני מוצאת את עצמי לגמרי לבד..אוף תחושה של בדידות נוראית ועם זאת אני משוגעת עליו...איך זה הגיוני?

לגבי בעלך, שבי איתו לשיחה! אל תתני לזה להמשיך להדרדר.. זוגיות זו עבודה. תעבדו על זה. לגבי החברות, תנסי לקבוע איתן אפילו אם ירגיש לך קצת ''בכוח''/מאולץ כדי שלא יתנתק הקשר ובמקביל אני ממש ממש ממליצה לך ללכת לקניונים למפגשים ופעילויות של אימהות ותינוקות. תוכלי גם להנות שם, להתאוורר עם התינוק וגם להכיר אימהות שיוכלו להיות חברות חדשות עבורך.

לולי תודה על ההתייחסות והאכפתיות שלך אין לך מושג כמה זה חימם לי את הלב.. לגבי בעלי ניסיתי כמה פעמים והוא אומר בטענה שהכול בסדר ושום דבר חא השתנה לגביי המפגשים בקניונים פחות אני לחוצה מהקורונה תאמת , והחברות ניסיתי כמה פעמים אין מענה כול כך כול פעם יש להן משהו ואז קר מידי ואי אפשר לצאת וזה רק נמשך ונמשך..

חיזוקים, נשמע קשה נפשית ❤ (אני בהיריון ראשון אז אין לי טיפים, בעיקר חששות מאיך החיים שלי הולכים להשתנות)

אל תדאגי, כולם עם מסיכות בקניונים!! אני הבנאדם הכי לחוץ בעולם וילדתי בשיא הקורונה בשנה שעברה ועדיין הלכתי למפגשים ברגע שפתחו את הקניונים מהסגר.. באמת ממליצה לך! זה משחרר כזה... ואח''כ אפשר להסתובב עם התינוקי בעגלה ואם הוא נרדם אז לשבת לקפה ;)))

אז אל תצאו את והחברות, תיפגשו באחד הבתים. תמשיכי לנסות אל תתייאשי.. אם אלה חברות שהיו חברות טובות אז תנסי שוב ושוב. מה יש לך להפסיד?!

יש מצב שתוכלי לבקש ממישהו מהמשפחה שלך או של בעלך לשמור על התינוק לערב אחד ואת ובעלך תצאו לאנשהו?

ממש לגיטימי… גם אנימהייתי בערך ככה אחרי הלידה הראשונה גם לא הבנתי כל כך עם עצמי מה קורה איתי חחח חודשיים זה ממש קצת זמן ואת תראי שמהר מאד דברים ישתנו קודם כל תדברי עם בעלך כי בבית זה הכי חשוב התחושות שלך תנסי את ליצור קשר עם החברות.. לפעמים הן לא רוצות להפריע או אם לא ילדו עדיין לא מבינות את המצב בכלל תנסי לסגל לעצמך שיגרה עם הבייבי גם בבית וגם בחוץ

לגבי הקניונים כנראה זה יקרה בסוף כשאני ממש יהיה על סף שיגעון.. מהחברות כבר לא נעים להרגיש דחוייה כול פעם או נדחפת לגביי יציאה מהבית שלי ושל בעלי בעיה לי אין משפחה חוץ מאמא שעובדת כול היום משמורת אז לא נעים להטריח וחמתי לא אחת שתשב איתו היא אוהבת לצאת ולבלות ככה שאין לי עזרה איתו.. אני ממש אובדת עצות לא יודעת מה לעשות כבר...בלילות במקום לישון הגעתי לבכי אני לא מכירה את עצמי ככה

וואייי תקשיבייייייי אחרי הלידה כל יום בכיתי! זה סופר טבעי! כולנו עוברות את אותם הדברים, את ממש לא לבד. זה בסדר גמור. תבכי, תשחררי, עברת משהו מטורף! ילדת! החיים שלך השתנו...

תודה לולי על ההקשבה וההתייחסות

פה בשבילך ♥️ מוזמנת לפרוק תמיד..