קרה לכן שהרמתן קול על הקטנים מרגישה הכי רע עם עצמי בעולם, ותהיו אמיתיות איך אפשר שלא להיתחרפן. יש לי ילד בן 2.4 משחזר מהגן ממש מחורפן, זורק דברים עושה דווקא בצורה.קיצונית זרק על אחיו רק בן חודשיים מגנטים על הראש מרביץ לי. ניסיתי להיות איתו בהתחלה עדינה כי הבנתי שאולי הטא צריך תשומת לב שלא קיבל מספיק בגן אבל זה רק מחמיר הוא מנצל את זה ומתנהג עוד יותר גרוע. הגעתי למצב שממש צעקתי עליו שיפסיק וממש רע לי עם עצמי. באמת שאני כבר מאבדת את זה.

אל תרגישי רע זה יכול להיות מתסכל אולי מציקים לו בגן? קראתי שהם צוברים ושותקים בגן מתנהגים יפה ואז בבית ( המקום הבטוח) מוציאים הכול וזה בא לידי ביטוי ככה

זה ממש ככה בגן מתארים לי אותו כמלאך בבית הוא פשוט מוציא אותנו מאיזון בימים האחרונים אני ובעלי פשוט חסרי אונים מולו ואנחנו כאלה שממש עוטפים אותו כל הזמן מצד אחד לא בא לי לכעוס עליו כי אני יודעת שזה נובע מקושי ולא בא לי שבבית ירגיש נזוף מצד שני אין לו גבולות בשום צורה עושה מה שבא לו וכבר לא יודעת איך להיתנהג

קודם כל זה קורה לכולפ אין אחד שלא מרים את הקול איך הילד הולך לגן בבוקר בשמחה? טוב לו ? אולי משהו שחלילה קורה בגן ואז מתפרש בבית . ובנוסף אולי אותה יותר תשומת לב בגל התינוקי החדש ודרך בלאגן שעושה יודע שיקבל יחס

ממליצה לך לקרוא קצת מה אפרת לקט כותבת על הגיל הזה ״אמא מאמנת״ לי עזר מאוד