היי בנות בוקר טוב, התייעצות קטנה, אני לא מרגישה בנוח אצל החמים שלי, מרגישה שאני לא מי שאני באמת שם, צריכה לשקול מילים לפני שאומרת כי אם תאמרי משהו שלא מתאים להם לשמוע יעקמו לך פרצוף ויתנו לך להרגיש לא בנוח, באוכל מרגיש שכל הזמן בוחנים אותך מה את מכניסה לפה , כמה את אוכלת, אם זה מעט מידי לדעתם יזרקו על זה יציאה , אם חסר משהו בשולחן ( ולא כי היה בשפע) ואכלת ״יותר מידי״ שתאכלס זה היה מעט גם על זה יהיה להם מה להגיד, בקיצור רק מחכה לצאת משם וכל פעם אומרת מחדש שזו פעם אחרונה שהולכת לשם מרגישה אחכ שיוצאת משם שזה השפיע עלי נפשית מאוד לרעה ויום אחרי זה אני עדין במצב רוח רע.. בעלי יודע את זה ואמר לי בעצמו שהם שם לא שאני לא אני שם, אני ממש סגורה ומופנמת שם, מרגישה בנוח רק לצד בעלי.. וגם על זה אגב מעירים שאנחנו כל הזמן צמודים אחד לשניה.. מרגיש שלהם יש אפשרות להגיד מה שעולה על דעתם ואת אם תגידי משהו שלא לדעתם יזרקו יציאות יתערבו או יעקמו פרצוף. הייתן ממשיכות ללכת לשם? ממש משפיע עלי נפשית לרעה! בעלי מודע לזה, אבל אני לא יודעת מה לעשות זה המשפחה שלו ואני לא רוצה שיתרחק מהם( יש לציין שכם אליו הם לא מתייחסים הכי יפה שיש זורקים לו מבטים ועקיצות) הם נותנים תחושה שאנחנו גוף זר שם, חשבתי אולי לנסוע רק בימי חול לשם וזהו.. מה הייתן עושות?

אן יותר מידי מה לעשות, זה קורה בכל מקום. לדעתי את צריכה פשוט לעבור עם עצמך תהליך של להתעלם, להעביר מסרים דרך בעלך ולנסוץ לא לקחת את זה קשה. מבינה אותך אבל תכלס זה בשביל בעלך אז כל פעם שקשה לך תגידי את זה לעצמך .. אל תצפי מהם לכלום וככה תצאכזבי פחות.

לא ללכת איפה שעושה לכם לא טוב ...

לי יש סיטואציה דומה.. כשהתחלתי להרגיש לא בנוח שם וההערות שלהם הגיעו למצב שאני בוכה אחר כך אז החלטתי בהתחלה שאני לא מגיע לארוחות שישי (כי חשבתי שזה רק סביב שולחן האוכל) אבל זה לא. ואז פשוט התחלתי להזמין אליי לקפה בשבתות, ברגע שגם אצלי בבית הם גורמים לי להגיש לא נעים איתם החלטתי שאני לוקחת מהם מרחק. וביינתים לא להיפגש... אמרתי להם את זה וגם לבן זוגי, הריון וכו.. צריכה להתעסק ולהקיף את עצמי שאנשים שמרימים לי ועושים לי טוב. לא ההפך.

יכולה להגיד לך שאצל חמי וחמותי אני מרגישה ממש בנוח, ובבית של ההורים שלי זה בדיוק כמו שאת מתארת. אופי שלהם.. מה לעשות, לא אלך להורים? זה משפחה, נושמים עמוק ומכבדים...

יסמין .. אני מכבדת , אבל לא מבינה למה אני צריכה לעבור את זה נפשית , ולהגיע למצב שזה כלכך משפיע עלי עד כדי יום למחרת גם

כמו שme אמרה תלמדי להתעלם. דמייני שאת עומדת מול ילדים קטנים ומהם אין מה להיפגע. הם הרי מעירים לך בגלל בעיה פנימית שלהם וזה לא קשור אלייך. אל תתני לזה לחדור אלייך. שיראו שלא מזיז לך יש מצב שזה ייפסק

בסדר ואז מה יעזור לי להתעלם?? אני אשב שם שבת שלמה כמו בול עץ? פשוט לא כיף לי שם לא מרגיש לי טיפה בנוח !! והכי מעצבן אותי שגם לבעלי הם דופקים מבטים כאילו מה זה אח שלכם שחררו מזה.. הרגשה כלכך חרא שהיום אני עצבנית רצח ובלי מצב רוח עד כדי כך זה משפיע עלי!

Me- במה זה התבטא שהתעלמת כגון מה ?

אנונימית את לא צריכה לנשום עמוק ולהיות בסיטואציה שלא נוחה לך. כן צריך לכבד ואפשר ליצור איתם קשר אלפוני ולהתעניין בשלומם ולשתף במצבך. אבל לפי דעתי זה לגיטימי לא להרגיש בנוח (גם עם זה משפחה) ופשוט לא להיות שם. תעשי מה שנכון לך. לא מה שאת חושבת שיחשבו עליך עם לא תבואי לביתם, ועדיף שלא תיהיה במקום מסויים עם את לא יכולה להיות את עצמך. הם לא ילדים קטנים אז אני לא ממש מסכימה עם אביגיל💜

הסיבה היחידה לעבור את זה היא אם חשוב לבעלך שתבואו להורים שלו כזוג.. מניחה שאם המצב היה הפוך היית מצפה שיכבד את הבקשה שלך. אם לו זה לא משנה, תדללי הגעות ותגידו שאת צריכה מנוחה לאחרונה.

תראי זה או להתגבר או לא ללכת לשם וזה יכול ליצור יותר בעיות מול בעלך אם הוא יסכים ללכת לבד יכול להיות שהמשפחה תלכלך עלייך ותדבר לא יפה ואז או שהוא לא יילך יותר או שהוא יילך ודברים יכולים לחלחל לו.. אם הוא יבחר לא ללכת בהמשך הוא יכול להתגעגע וזה יכול ליצור אנטי אלייך כמובן שיש מצב שהכל יילך חלק אבל אז יהיו נכדים והם ידעו שהם לא הולכים לסבתא עם אמא ואז נוצרות עוד מגוון 'בעיות' תראי אני לא בעד לסבול אבל לפעמים החיים מעמידים אותך במצב מסויים ואת צריכה להתגבר. לא תמיד לברוח זו אופציה. יכולה להגיד לך שממש לא נעים לי בבית של ההורים שלי, יש להם יםםם הערות. וגם לחמים יש את הקטעים שלהם אני לא יכולה לבחור להתנתק מכולם ולהחליט שזהו אני לא מגיעה אני כן מגיעה מחייכת וזורמת איתם, כשהם אומרים דברים שלא מתאימים אני עונה בעקיצה, או מתעלמת לגמרי הם אוור באותה שניה נכון לפעמים אני חוזרת עם זה הביתה מדברת עם בעלי הוא מעודד אותי, אני מרחמת עליהם וממשיכה את החיים

אם זה משפיע עלייך עד למחרת גם תבדקי עם עצמך למה אני חלילה לא אומרת שאת הבעיה אבל את יכולה לשנות גישה ואז להעביר את זה הלאנ

אצלי במשפחה בעלי מרגיש הכי בנוח שיש.. אני פשוט חושבת שלא אלך לשם שבתות יותר ונלך לבקר בימי חול וכאלה.. אולי בהמשך כשכבר היו ילדים יהיה לי יותר קל ללכת לשם שבתות כי תיהיה לי תעסוקה תמידית עם הילד

לא יהיה יותר קל עם ילד אם כבר להפך הם יקחו אותו כי ירצו להיות איתו ויעירו לך אין סוף הערות וזה פשוט משגע. הרבה יותר מהערות רגילות את זה כולם עושים תעשי מה שאת רוצה לברוח לא תוכלי תמיד ואת תצטרני לדעת להתמודד ואני אומרת לך את זה בתור מישהי עם אותה התמודדות

אני למדתי על עצמי שלא משנה לאן אברח הם תמיד יהיו שם אז החלטתי שכל פעם שמתערבים לי בחיים או מעירים לי אני מעמידה במקום . אומרת להם שזה לא נעים לי ושאני ישמח שיעבירו נושא ושזה פשוט לא עיניינם . מעקמים פרצופים יכולים לעקם עד מחר ואם ממשיכים להעיר אחרי שביקשתי בכבוד אני קמה והולכת ..צריך להגיד לפעמים תאמת כדי שיבינו שעושים משהו שהוא לא בסדר