שבוע 21 הייתי מרגישה בעיטות בבוקר עכשיו מרגישה רק צהריים וערב וגם ממש קצת

מרגשששש 3> משהו מרגש מאוד שקקראתי עכשיו ... זה רץ בהרבה קבוצות של אמהות , לא יודעת מי כתב את זה אבל כל אבא ואמא צריכים לקרוא את זה... מבטיחה לכם שאף אחת לא נשארת אדישה לזה... אמא, זו את? כן. זו את. אני מזהה את הקול שלך. בילינו יחד כ"כ הרבה זמן, דיברת איתי 9 חודשים. ברור שזו את. את יפה והחיוך שלך מדהים. היי רגע, למה את בוכה? את עצובה? זה רק אני. אני שמח, מבטיח! או, עכשיו את מחייכת! ככה יפה לך! וואו. איזה מקום יפה. זה הבית שלי? הכל כ"כ נקי פה ומסודר. כל זה לכבודי? היי אמא, את שוב בוכה? זו רק פרסומת לשקדי מרק, מה יהיה בגמר של האח הגדול? טוב הבנתי, אבא כל הזמן אומר שאלה ההורמונים. אני מבין. מלא שינויים, מלא בלבול. וגם התעוררתי הלילה 6 פעמים. את בטח עייפה. אני מבטיח להתעורר פחות בחודשים הקרובים אבל זכרי, אני רק תינוק. אמא, למה סבתא אמרה לך לא להרים אותי? אני לא אתרגל. אני צריך שתרימי אותי. הייתי מורם ומעורסל הרבה מאוד זמן. אל תפסיקי עכשיו בבת אחת. זה רק אני אמא, אני צריך שתחבקי אותי. אני לא יודעת מה עושים עם כל העולם הזה פתאום! לא יותר ממך. גם את צריכה חיבוק, נכון? עוד מעט אני אשלוט בתנועות שלי ואחזיר לך חיבוק מוחץ. אני יודע שזה נראה כאילו אני כפוי טובה אמא. לא מעריך כלום. ישן, אוכל, עושה את צרכיי ובוכה. אבל ממש עוד מעט אני אקרא לך בכל פעם שאפול, אחבק אותך כל בוקר ולא ארצה שתעזבי לרגע. וכשאלמד לדבר אלחש לך שאני אוהב אותך 20 פעמים ביום. לא לקחתי לך את החיים אמא. שמעתי אותך היום אומרת לחברה שלך שאין לך חיים. רק שיניתי אותם קצת. ומי לא צריך שינוי לפעמים? אמא, שום דבר לא ישוב להיות כמו שהיה אבל אני מבטיח לך שהמצב הזה ישתפר. בקרוב תשני שוב לילה שלם. בקרוב אלמד לאכול לבד וממש בקרוב אתחיל ללכת. כמו שאני מכיר אותך את בטח תרוצי אחרי לכל מקום, אבל גם זה יעבור. את לא תפסיקי לדאוג לי אמא. גם כשאהיה ממש גדול. אז בואי נשלים עם זה מעכשיו. היי, הנה אבא, גם הוא פה. אתמול הוא אמר לחבר שלו שהוא מתגעגע לחיבוק ממך. ואת יודעת מה אמא? גם מילה טובה לא תזיק. אחרי הכל, אם כבר שניכם פה, תהיו יחד. זה יהיה נחמד לראות אתכם שמחים. הרבה מוטל על כתפייך אמא, אני יודע. אני ואבא והמשפחה שמגיעה לבקר. וכבר לא כ"כ שואלת לשלומך למרות שעדיין לא החלמת לגמרי. אל תעלבי אמא, עוד מעט את תצחקי על זה ותרגישי טוב יותר. אני יכול לעזור קצת, כשתכנסי להתקלח אשתדל לא לבכות הפעם. לגבי הקפה שלך, אני לא מבטיח כלום. נראה... תגידי אמא, בטח נמאס לך מכל העצות האלה שאת מקבלת. הכי טוב יהיה אם תשמעי את כולן אבל תעשי בסוף מה שמרגיש לך הכי נכון. את מכירה אותי הכי טוב. סבתא לפעמים צודקת וגם החברה שלך מנוסה. אבל הלב שלך, הוא לא טועה. אמא, למה את לא נרדמת? מה? רגשות אשם? אויש אמא, על מה את מדברת? כל היום התרוצצת סביבי, חיבקת אותי, האכלת אותי, החלפת לי, הרדמת אותי. בין לבין ניקית, כיבסת ובישלת. מה עשית לא בסדר? את מדברת על הפעם ההיא שהלכת לישון ונשארתי עם סבתא? הגזמת אמא! אני וסבתא עשינו חיים משוגעים! כל היום היא פינקה אותי ואני בתמורה החזרתי לה חיוך. היית צריכה לראות את הפנים שלה! ואני ממש שמח שישנת. ככה יהיה לך יותר כוח בשבילי. וסבתא הרי גידלה אותך ואת מושלמת עבורי. אז תפסיקי עם רגשות האשם שלך ותרדמי בשלווה. אוי, שוב התעוררתי. אני רעב. אמא? אמאאאא?! או, הנה את. הבקבוק כבר מוכן? פשש... אני מתרשם מהקצב שלך. את לומדת מהר אמא. לא היה לי ספק. מחר זה יהיה תורו של אבא לקום אלי בלילה. זה נחמד העניין הזה של המ

כאבים באזור הטבור - לקראת הערב במיוחד בלילה שבוע 30 סוג של לחץ לכיוון הטבור לפעמים רק בצד מסויים נורמלי? או שמצריך בדיקה?

פוסט פריקה.. אז לפני שלושה ימים קמתי בארבע בבוקר מכאבים בכלייה בצד ימין, מכירה את הכאב היו לי בעבר אבנים בכליות, כאב בילתי נסבל ולא ניתן להטיב על המצב בשום תנוחה, לקחתי אקמול, עזר לשעתיים, שתיתי כמובן תוך כדי מלא מים, בשעה 7 לקחתי עוד כדור והחלטתי להתקשר כבר למוקד פחדתי שמ כאבים יתחילו צירים וככה קרה, אני בשבוע 35+4 נכון להיום, הגעתי למוקד נשים, חיברו אותי למוניטור פעם אחד, צירים, אולטרסאונד, תוך כדי כאובה נורא,.. בקושי הולכת, הרופא מסתכלת עלי אומרת לי תעשי שוב מוניטור, עושה שוב וברגע הזה כבר לא יכולה לשבת, לשכב, קוצר נשימה מהכאבים ובמוניטור רואים צירים... הרופאה מגיעה רואה את א מוניטור אומרת לי כנראה שזה צירים וזה בדרך ללידה.. היא בדקה פתיחה ואין פתיחה.. רצו להזמין אמבולנס אבל התעקשתי להמתין לבעלי שיבוא לקחת אותי, מפחיד לנסוע לבד.. מפה לשם הגעתי למיון, לא נתנו לי משכחי כי לא ידעו מה יש לי בדיוק, שוב בודקים פתיחה, בדיקות דם בלי סוף ושתן ביינתים אני מקיאה את החיים שלי מהכאבים וחוץ מהכאבים אין כלום, לא פתיחה לא חום שיעיד על דלקת בכליות.. שום דבר.. גם כל הבדיקות יצאו תקינות... שמו אותי לשלושה ימים במחלקת להריון בסיכון.. מפה לשם שחררו אותי היום הביתה, בזמן שהייתי ב ביה"ח עליתי 4 קילו התנפחתי בלילה אחד, וכל הזמן שהייתי שם חייתי על משכחי כאבים כי אחרת היה ממש רע... לא יכולתי אפילו לנוח או לישון כי ברגע שהייתי מפסיקה לזוז הייתה לי הרגשה כאילו תוקעים לי סכינים בגב.. והסיכום הוא לקחת משכחי כאבים עד הלידה, מותר גם אופיאתיים במרשם מרופא.. כמובן שעשו אולטרסאונד ולא מצאו שם כלום מה שכן הכלייה טיפה יותר נפוחה מהבריאה.. ובסיכום היה רשום משהו על ניקוז כליה במידת הצורך.. רצוי אחרי לידה.. ועוד סיוט שחזרתי הביתה למציאות אחרת אני לא מסוגלת לזוז להתהפך, להתכופף, או לעשות משהו מועיל, ההורמונים עושים את זה עוד יותר גרוע, דמעות בלי סוף על כמה שאני חסרת תועלת וכמה שכואב לי אפילו לכפל אצבעות ברגל.. כבר הצטערתי שחזרתי הביתה.. בעלי מאוד תומך אבל אני מבפנים מרגישה כל כך מפורקת ורק רוצה שכל זה יעבור.. שבוע גיהינום!! והדבר היחיד שנוח לי לשבת עליו זה כדור פיזיו בלי לקפוץ פשוט לשבת.. ובלי שום קשר לזה העובר מרגיש מעולה דוחף, בועט, משקל תקין, כמות מי שפיר תקין, דופק הכל הכל טפו טפו טפו כפרה עליו שיצאה בריא הכי חשוב אבל נשברתי!!! הייתי בטוחה שאני נוסעת ללדת באותו היום!! סליחה על החפירה חחח

לכבוד שבת קודש

שאלה לגבי הצום, קראתי עכשיו שנשים שעברו הפלות בעבר לא יכולות לצום זה נכון?