חייבת עצה בעלי בקושי נמצא בבית וגם כשכן הוא עובד מלא, אני עושה הכל כביסות, כלים, אוכל, טיפול בילדה וכו.. הבת שלנו בת 3 חודשים והוא פשוט לא מסתדר איתה אם מאכיל או מרים לגרפס אחרי כמה דק אומר לי נו בואי תיקחי אותה כואב לי הגב.. מקלחים.. אז הוא אומר יאלה תשלחי אותה מהר למה את מושכת זמן.. אם בוכה אז בכלל בוהה בי שאני אבוא מהר לא רוצה להאכיל אותה ולא להחזיק הוא כן מת עליה אבל מרגיש לי שהוא הופך את הילדה לנטל אני נהנת להאכיל לקלח או לשחק איתה לפעמים אני מושכת איתה את הזמן בהכל כשהיא נהנת וכיף לי והוא לא, כל דבר שקשור אליה הוא מחכה לסיים מהר, אם חוזר לבית והיא ישנה אפילו לא מסתכל עליה ולי קשה שניה בלעדיה קרה למישהי? איך גורמים לו להתחבר ולהנות גם ממנה?

קצת סבלות זה יגיע בטבעיות,עוד קצת שהיא תתחיל להבין יותר ויהיה לו יותר קל להחזיק שיוכל לתקשר איתה יותר... ותתחיל לחייך לו וכו. הוא עדין לא קולט וזה בסדר וטבעי,בנתיים שאת זאת שמתפלאת את הבית תנסי להשרות אווירה לא לחוצה וזה יתן לו יותר ביטחון

זה קורה עם הזמן, וככל שהם גדלים יותר ומתקשרים יותר ככה האבות מצליחים להתחבר יותר. זה טבעי לגמרי, תני לו את הזמן שלו בלי להאשים אותו שהוא ככה ולא אחרת, זה יגיע בזמן הנכון

אומרים שנה ראשונה הילדים הם של האמא. לגברים באמת בהתחלה לוקח זמן לעכל שיש תינוק קטן ושברירי כל כך. הם נלחצים אפילו לגעת. זה קורה והמון, את תראי שעם הזמן זה ישתפר. הוא ילמד אותה, את ההרגלים שלה. בעלי לדוגמא מאוד נלחץ כשהילד מתחיל לבכות. נלחץ ברמה שהוא רוצה לצאת מהבית. כי שוב, אבא זה לא אמא. והנה הראשונה רק האמא יכולה לספק לילד את מה שהוא צריך. מה שהגבר צריך לעשות זה לתת לאמא, כדי שהיא תוכל לתת לילד. תתעודדי, יש עוד כל כך הרבה נשים שחוות את אותו הדבר.

תשמעי זה לא קל בהתחלה, כל בנאדם מקבל בצורה שונה את השינוי המטורף הזה בחיים. אני הייתי בהתחלה כמו בעלך, היה לי מאודדד קשה להתחבר לילדה. פחדתי להשאר איתה לבד, אם היא הייתה בוכה ישר הייתי קוראת לו. הזמן עשה את שלו, כמובן שעכשיו אני מאוהבת מה והיא החיים שלי אבל זה לא היה ככה מהרגע הראשון.

אוף אני פשוט מותשת אני אפילו לא מתקלחת אם היא ערה אין לי עזרה כלכך למרות שיש סבתות, דודות והכל אף אחד לא באמת בא לעזור ואני קורסת ומרגישה שאפילו הוא לא נמצא שם אני מקווה שלא אצטרך להיות ככה עד שתהיה בת שנה אחרת אשתגע 🤦🏻‍♀️

אל תדאגי.. זה יקרה הרבה לפני שנה, אבל מצטרפת לכל התגובות של הבנות. זה קורה! והם הופכים להיות ממש חלק בגידול כמובן תלוי במנטליות ובמה שחשוב לכם.

הלוואי אני ממש מקווה שיקרה כלכך רצינו צמודים אבל אני פשוט קורסת אפילו עם ילדה אחת 😞

כשילדתי בעלי הייתה אותו דבר, לא הרים את הבייבי לפחות עד ארבעה חודשים בכלל, לא האכיל וגם לא מאכיל עכשיו בלילות כי הוא פשוט בשנייה יכול להעיר אותו, לא מחליף חיתולים כי הוא פשוט לא מצליח תמיד מסתבך בזה, עד גיל שלושה חודשים בקושי היה עם הילד אולי מידי פעם כשאני צריכה להתקלח ובמינימום היה מכין בקבוק, והיום הבייבי בן שמונה חודשים והוא לא יכול בלעדיו לא מוריד אותו מהידיים, משחק איתו עד שמתעייף, בשבתות נותן לי לישון וכשהוא מתעורר בבוקר תמיד לוקח לי אותו לסלון ומשחק איתו עד שאתעורר, מבטיחה לך שברגע שהיא תגדל ותתחיל לחייך אליו יותר, להתייחס אליו יותר ותגדל קצת הכל ישתנה, תני לזמן לעשות את שלו, הגברים בהתחלה נורא נרתעים ופתאום יום אחד את תראי איך בשנייה הכל משתנה❤️