אני פשוט כןעסת כל הזמן! נימאס לי לכעוסס ככה בחיים לא הייתי כזו...אפילו שנאתי צעקות ברמה של אם מישהו הרים את הקול הייתי קמה והולכת באמצע. היום אני הבנאדם ששנאתי אז. אני עם 2 צמודים, שנה ו11, ו7 חודשים. אהי אוהבתתתת אותם כלכךך אבל שהקטן שלי ניראה גדול גדול קשה לי כלכךך כי הוא לא גדול! הוא לא! עכשיו הכנתי איתו עוגיות הוא היה מדהים עד שנעלם לי והלך לשפוך מהמגירה את כל הפירורי לחם, והתחרפנתי!!!!!!! ממממש!!!! ועוד אחרכך הוא בא אליי עם בעלי שכעס עליי ממש ובצדק ועם פרחח.... אני לא עומדת בזה מה קורה ליייייייייי מהה

בדיוק באותו מצב לא עם צמודים אבל עם ילד בן שנתיים וחצי שובב שהופך את כל הבית מוצאת את עצמי כל היום כועסת וצועקת ,ואני הכי לא כזאת

אני פשוט מיואשת באמת...זה עושה לי רע כלכךךך !!! ולגמרי מרגישה שזה מרחיק את בעלי ממני..אבל הכי מנסה להבין לא מאשימה אותוו גם אני הייתי מתעצבנת עליי. איכס דוחה .

את הכי צודקת זה מתסכל ,אבל לפעמים קשה להשאר רגועים

תמיד אני אומרת לעצמי שאני יהיה רגועה ולא יכעס ולא יצעק אבל זה פשוט לא נשלט ואז אני מתחרטת על זה כי הגיל של הבן שלי זה גיל שהם כבר מתחילים לחקות אותנו והוא פשוט כל היום צונק ,ואז אני מאשיצה את עצמי ,אבל אין מה לעשות זה המון סבלנות שצריך לעבוד עלייה

וואי כלכך מזדהה .... הרגשתי חרא אמא ותמיד מרגישה ככה שזה קורה, כי בעלי שם להרגיע אותו ולכעוס עליי

לא רק שאנחנו צריכים לחנך את הילדים שלנו באותו זמן אנחנו צריכים גם לחנך את עצמנו וזה זמן ויש הרבה עבודה אבל לאט לאט הכל הסתדר