הבן שלי בן 7 חודשים. טיפולי ivf מתישים של 3 שנים. בהיריון הייתי בעננים, נהנתי ממש מכל רגע עד יומיים אחרי הלידה. ואז הגעתי הבייתה ונפל לי האסימון מה זה " ילד" ומה זה דורש ממני. בהתחלה הייתי בדכדוך אחרי לידה, עלו לי מחשבות מזעזעות של למה עשיתי את זה לעצמי, שלא מגיעה לו אמא כמוני, אולי עשיתי טעות. אחרי משהו כמו חודשיים וחצי זה עבר לי והתחלתי להנות מהבן שלי. לאורך ה7 חודשים האלה נתקלתי בסיטואציות שהיה לי קשה להתמודד, אם זה פתאום שהוא הפסיק לישון לילות שלמים, זה שיש ימים שסופר קשה להרדים אותו ביום, שיניים, ימים שהוא היה צריך אותי 24/7 צמודה אליו. לאחרונה השינה שלו ממש על הפנים במהלך הלילה כי הוא מוציא עוד שיניים ואני מוצאת את עצמי לוקחת אותו למיטה שלי, למרות שאני נגד, אבל זה או זה או לא לישון. ובלילות הקשים אני מתעצבנת, עליו, שהוא לא ישן או שהוא התעורר ולא חוזר לישון. מובן לי שהוא תינוק ושעד גיל שנה השינה שלהם לא מסודרת ויכולה להשתנות מלא , שמקרים רפואיים זה בהחלט מובן שהילד לא ישן טוב... אבל קשה לי! בעלי עוזר, כמה שהוא יכול.. וזה בסדר ומספיק מה שהוא עושה. אבל אני אחת כזאת שקשה לה לוותר על הלילה. בקיצור, העניין הוא לא הלילות... הבעיה היא שאני מתעצבנת עליו, שאני כועסת עליו, שהיו פעמים שהייתי חסרת סבלנות אליו... ואז אני יושבת ורואה ולוג של מישהי שעברה גם טיפולים וזה מחזיר אותי שנה+ אחורה ליום שקיבלנו תשובה חיובית. והלב שלי מתרסק... כי כל כך חיכיתי לו!!! איך, איך לעזעזל אני מסוגלת בכלל לכעוס עליו? הילד הטהור הזה שרק לא מצליח לישון כי אולי כואב לן ואולי מפריע לו.... מי אני בכלל שאתעצבן עליו? אוף...מתסכל. * פריקה *

גם אצלי ככה רק שהבן שלי כבר בן שנתיים וחצי ולא ישן בלילותתת קם כל שעה

שתדעי שאת מתארת רגשות טבעיים לגמרי. ילד ראשון זה כאפה, זה שינוי של 180 מעלות בחיים, ויש רגשות אשמה לכל אימא, את לגמרי לגמרי לא לבד. תמיד תזכרי שאת עושה את ההכי טוב שלך, והתקופות הקשוחות האלה של ההתחלה יחלפו, וכשהילד יגדל בעזרת השם והוא כל פעם יהיה עצמאי עוד ועוד קצת, את תראי שאת תתחילי יותר להנות מהאמהות ואפילו לפעמים תתגעגעי לרגעים הקטנים האלה שהחזקת אותו בידיים, שהרדמת אותו, ושהוא היה צריך אותך ככ. זה תקופה, והיא תחלוף… אל תהיי קשה עם עצמך.

אני מבינה את התסכול אומנם אני עוד לא אמא ואני בשלב מתקדם בהיריון אבל זה כל כך מובן את מקבלת תינוק והוא לא של חברה ולא של בן דוד או אחות הוא שלך ומגיעה עם המתנה הזאת המון אחראיות וקושי זה תינוק שאת צריכה לטפל בו ולדאוג לו 24/7 ברגעים של עצבים וכעס ושל חוסר שעות שינה באמת תזכרי מה עברת כדי להביא לעולם את המתנה שלך את הקושי ואת הרצון העז שיהיה לך ילד שלך דם שלך תכף תבוא תקופה יותר פשוטה ואת תתגעגעי לרגעים שהוא צריך אותך לידו כי הם גדלים כזה מהר תומכת בך מאמי ❤️

מאמי זה טבעי שאת כועסת. את לא כועסת עליו את עייפה ומתוסכלת וכועסת על המצב… תנסי לראות אם יש מישהו בן משפחה או חברה שיכולה קצת לעזור לך במשך היום שלפחות ככה תנוחי ותטעיני מצברים ללילה… יכולה להגיד לך שגם אני הרגשתי ככה והיו (עדיין) לי לילות סופר מתסכלים עם התאומות שלי, שכל אחת קמה וחצי שעה אחרי אחותה מתעוררת לאכול, או שאת מעירה את השניה. זה גומר לך את הכוחות… אבל משתדלת להבין שהם קטנים וזה המצב… ושבהמשך זה ישתפר… אבל התסכול קיים בלי קשר, ואני כמוך מאד אוהבת אותן. אז כשאפשרי בעלי משחרר אותי לכמה שעות לנוח והוא נשאר איתן חצי לילה, או מיד כשחוזר מהעבודה… חייבים עזרה, לבד זה מאד קשה❤️את אימא מדהימה שעומדת לצד התינוק שלה ברגעים שהכי קשים לו. תזכירי לעצמך גם את זה, וכמה שהוא אוהב וזקוק לך.😍🖤

🫂💗