חייבת לפרוק אני ובעלי נכנסנו להריון ממש מהר, בערך בפעם השנייה שניסינו (טפו חמסה), אבל אני מרגישה שלא באמת היה לי זמן להתבשל עם זה... עכשיו אני תכף שבוע 9 וממש תוקפות אותי חרדות... האם אני מוכנה לזה? האם אני באמת רוצה את זה? ואם אני לא מתחבר לתינוק? ואם השינוי יהיה לי ממש קשה ויוביל לדיכאון אחרי לידה? ואם אני לא אהיה טובה לו? ואם אני לא אתחבר אליו? בקיצור המון המון חרדות שממש תוקפות אותי ומפריעות לי לתפקד וממש עושות לי כאב בטן. והשינוי של הגוף ממש לא עוזר אני אפילו מפחדת להתחיל להרגיש אותו מישהי מזדהה? האם מישהי חוותה מחשבות כאלה וזה הסתדר? כמובן שבעלי תומך ואומר שהכל נורמלי ושהוא איתי ביחד ושהוא לא יתן לי ליפול..

הייתי בדיוק כמוך, החיבור יבוא לאט לאט ! היום בחודש תשיעי ורק מחכההה להכיר אותו. מה שאת מספרת מאוד מובן והגיוני

תודה ♥️

כל המחשבות האלו כל כך הגיוניות, הכי טבעיות ובמקום. אולי הריון הוא ככ ארוך כדי שיהיה לנו זמן לעכל...

את תראי איך מבדיקה לבדיקה את מתרגשת

אני חוויתי את זה גם בהיריון וגם בחודשיים הראשוניםאחרי, יכולה לומר לך שעכשיו אני ככ אוהבת אותה וכל כך מאושרת שאין מה להגיד. בעזרת ה' שיהיה לך תחושות טובות כבר עכשיו

מזדהה יקירה, אנחנו נכנסנו להריון ברוך ה' מתוך מוכנות ורצון אך שזה קרה זה היה הלם והיה מלווה בחשש מאוד גדול. אני חושבת שזה סופר לגיטימי כי זה משנה חיים. ככל שיעבור הזמן את תעכלי שאת בהריון ויחד עם החרדה והחששות תגיע גם ההתרגשות! אל תדאגי! 9 חודשים זה הרבה זמן ובעוד חצי שנה לדוגמא את תהי במקום אחר לגמרי מאיפה שאת היום. מכל המחשבות והשיחות והחרדות שהיו לי הגעתי למסקנה פשוטה שזו עובדה ושזה בעזרת ה' הולך לקרות אז כדאי לי פשוט להפנים ולקבל את זה. זה לא שזה יעזור לי לפחד חחח אבל כן יש מקום לפחד כמובן והדרך שלי לקבל את זה היא לדבר על זה, ללמוד את זה, לרכוש ידע, ולתת לעצמי קרדיט שאם אחרות יכולות אז גם אני יכולה 💪 וזו אחת הסיבות שנכנסתי לפורטי. כי לראות שכולנו פחות או יותר באותה הסירה זה מעודד 😊💜

תנשמי יש לך 9 חודשים להתכונן . זה מלא זמן .. זה משהו טבעי להפוך להורים ובטח לאמא ותסמכי על עצמך שאת תסתדרי, בנוסף יש תמיכה של יועצות , טיפות חלב, רופאים ועוד. ממליצה ללכת בינתיים לטיפול בהומאופתיה זה עוזר לאזן את הגוף ואת הלחץ .

תודה לכולן ❤️ איזה כייף שיש את הקבוצה הזאת ♥️

ואו ממש אני יש לי רגעים שאני מרגישה עדיין תינוקת 😳

היו לי את המחשבות האלה בשבועות הראשונים גם ושהתחילו כל השינויים בגוף אם זה בחילות וכאלה אז זה גרם לי גם להרגשה של דאון בכלל.. אבל אחרי שהגוף יתרגל למצב ההריון חזרתי לעצמי

אני ממש מזדהה עם ההרגשה שלך. גם אנחנו נכנסנו להריון מהר, וגם לי היו הרבה פחדים בהתחלה. בערך בשבוע 6 אני זוכרת שהיה לי ממש התקף חרדה שהרגשתי שזה גדול עליי ושאני לא יכולה להתמודד. בן זוג שלי תמך בי ובסופו של דבר קצת נרגעתי. מה שעוזר לי זה לא לחשוב יותר מדי קדימה. כל שבוע ומה שהוא מביא איתו. אני עכשיו כבר בשבוע 37, וממש פחדתי מהשליש האחרון בהתחלה, והנה זה לא כזה נורא. הגוף משתנה לאט ואת כל פעם מתרגלת לשינוי. גם כמו שבנות אמרו פה יש לך הכנה נפשית של 9 חודשים לבואו של התינוק/ת, זו תקופה ממש ארוכה, ואת תתרגלי לרעיון לאט לאט. שתי נקודות הציון שמאוד חיברו אותי להריון זה כשגיליתי את המין (בת 🥰), וכשהתחלתי להרגיש תנועות. אלה רגעים מאוד מרגשים. גם לקנות דברים לתינוק ולסדר בבית נותן תחושה שאת יותר מוכנה. אבל יש לך עוד זמן עד שם :)

אני יכולה להגיד לך שלא היו לי המחשבות האלה עם הגדול שלי.. ניסינו שנה וחצי עד שהצלחנו. הייתי בטוחה שאני הכי מוכנה שיש אבל כשהוא נולד קיבלתי כאפה מטורפת ודיכאון ורציתי למות. עם הזמן זה עבר לי מן הסתם. עם הקטנה הרגשתי כל כך לא מוכנה ומרוב חששות נולדה אהבה מטורפת והתחברתי עליה כמעט מיד. זה תמיד לא צפוי

וואי חיים נראלי כולנו נגיד לך שחווינו את זה בחודש/יים הראשונים חחח תמיד יש את השלב הזה שאת אומרת רגע מה עשיתייי, תאמיני לי הייתי רועדת מהמחשבה שפתאום אני ארגיש משהו או מה יהיה עליי עכשיו אני שבוע 34 ואני מדברת אליה כאילו היא הקראש שלי חכיי את תראי איך כשאת עושה לה דפיקות על הבטן היא תגיב לך עם מרפקיה, את תראי את האולטרסאונדים, את תתאהבי כמו מטורפת ולא תוכלי לחכותת לאולטרסאונד הבא לראות אותה/ו נ.ב מחר יש לי אולטרסאונדדד 💃🏾💃🏾💃🏾

הייתי בול כמוך מבדיקה לבדיקה התאהבתי יותר ויותר הדאגה עלתה לי עד מעל הראש כל הזמן חיפשתי ללכת לאולטרסאונד כדי לראות אותו היום אני מכורה לבעיטות שלו,מדברת איתו מלא מתה להכיר אותו ולעטוף אותו באהבה בבעיטה הראשונה כלכך פחדתי זה כלכך טבעי💙🧿