שנה ו7 כמה מילים אמורים להגיד?

כל ילד זה שונה יש ילדים שמתחילים לדבר מגיל שנה יש מגיל 3 תלוי כמה מדברים איתו

היא מסבירה את עצמה ממש יפה ומפנימה הכל היא אומרת שתיים וארבע אבא סבתא די תודה לא כן בקבוק גרביים את זה ולא יודעת אם זה מספיק

זה מעוללה

10 מילים בגיל שנה וחצי

זה משתנה כול אחד בקצב שלו לא צריך טבלאות והשוואות שלי שנה וחצי ולא אומר כלום חוץ מי אבא ננה(בננה הכוונה ) לפעמיים מאמא עושה קול של אריה וברווז וזהו

ומדברת איתו הרבה זה עניין של קליטה בראש וחיקוי

ומתי בדיוק הם אומרים שתי מילים ברצף

מסכימה שכל אחד בקצב שלו, אבל כן יש טבלאות והשוואות כדי להבין מתי מצב מסוים לא תקין, או זקוק לשיפור/עזרה, לא רואה בזה משהו כזה נורא. הילדים שלי מחכים לכל הטיפולים שלהם, זה מבחינתם כיף, חוג. וזה מקדם אותם, אז למה לא?.. הטבלאות לא קובעות חד משמעית שיש בעיה. אלא הכוונה שבמצבים האלה כדאי להתייעץ. מצפים שילד יחבר שתי מילים עד גיל שנתיים. יכול להיות שילד כזה ילך לקלינאית תקשורת מסיבה כזאת והיא תקבע שהכל בסדר. הבן שלי היה ככה אגב. לא חיבר שתי מילים. היום לא סותם. אבל לא מרגישה שהפסדתי משהו בזה שהלכתי לבדוק...

הבן שלי בן שנה ו8 חודשים ואומר רק אבא ודה (תודה) והב הב

תמר אני מסכימה איתך אני הלכתי בגיל שנה לבדיקת שמעיה ו להתפחות הילד סתם לאיבחון ואמרה לי לחזור עוד חודשיים חזרתי אמרתי לה לחזור עוד חודשיים באמת צריכה להתקשר להזמין תור😅אני עשיתי את זה כי למקרה ו היה באמת איחור אז הוא נירשם ממעוד הפניה למה שאני הולכת עכשיו זה מפגשים לפני טיפול עם בכלל נצטרך הלכתי כי בגיל שנה הוא לא היה אומר מילה בזמן שהטבלה אומרת שצריך זה סתם הלחיץ אחרי חודשיים הוא פתח את הפה והתחיל קצת לאט לאט גם לא צריך להיות לחוצים וגם לא שאננים

המתנה לטיפול אצל קלנאית תיקשורת זה חצי שנה /9 חודשים עם באמת היה לו איחור תחשבי כמה זמן זה לחכות לתור עם נזכרים מאוחר אני לגמרי מסכימה איתך של פעמיים צריך להיות מציאותיים אבל גם לא להיות בלחץ מיזה

נכון, ממש אין מה להיות בלחץ. אבל חבל לי לפעמים שאין מודעות. ילד שנשאר בבית עד גיל 3 ולא מדבר... חבל, בזמן הזה היה יכול להיות במסגרת שתקדם אותו ממש, או לפחות טיפולים בהתפתחות הילד. עם הילדה חיכיתי קרוב לשנה לטיפול, אבל את האבחון עשו לה די מהר. בקיצור, צריך למצוא את דרך האמצע, לדעת בערך מה מצופה בגיל מסוים, ולבדוק בלי לחץ🙏

וקוראל- הכל נשמע מצוין😍

הבן שלי בגיל הזה אמר כבר מעל 30 מילים וחיבר 2 מילים ביחד. לעומת זאת בת דודה שלי אמרה רק כמה מילים בודדות עד גיל 3 . ואחיין שלי בן 1.9 אומר בקושי 5 מילים. זה תלוי כמה חשיפה יש לילד, וגם כל אחד והקצב שלו, לפני גיל 3 אין טעם להילחץ מכמות המילים ואין טעם ללכת לקלינאית תקשורת

מעיין, ממש ממש ממש לא נכון. לפי מה את קובעת כזה דבר? אני מכירה חינוך מיוחד מקרוב. הייתה לנו ילדה בגן תקשורת שהגיעה עוד לפני גיל שנתיים. כמה אפשר לעשות ולקדם בגיל הזה, חבל על כל רגע שמתבזבז

תמר אני מבינה בזה כי למדתי את זה. חינוך מיוחד זה לא רק קושי בתקשורת, זה יכול להיות מפיגור שכלי ועד אוטיזם, ויכול להיות גם תפקוד גבוה על הספקטרום. עיכוב התפתחותי הוא עיכוב של לפחות שנתיים הבדל בין הגיל של הילד לבין ההתפתחות שלו (מוטוריקה עדינה וגסה, דיבור ועוד). בגיל שנתיים ילד עדיין לא אמור לדבר שוטף ולכן אי אפשר לראות עיכוב התפתחותי משמעותי בגיל הזה. לקדם אפשר בכל גיל בלי קשר לעיכוב או קושי כזה או אחר.

חוץ מזה ילדים עם עיכוב שפתי ילכו בדרך כלל לגן שפה ולא גן תקשורת רגיל.

תלוי מה הסיבה לעיכוב השפתי- ואת זה קובעים באבחון. הרבה לפני גיל 3. למה לחכות? אני עכשיו קוראת את התגובה הקודמת. את לומדת להיות קלינאית? כי קלינאיות טוענות שבהחלט יש טעם לבוא לפני גיל 3, והאמת לא ככ הבנתי מה את טוענת. את אומרת מצד אחד שאפשר לקדם בכל גיל- אס למה לא לגשת לאבחון? מצד שני אף אומרת שאי אפשר לראות עיכוב משמעותי בגיל הזה. אז מה? לא צריך עיכוב משמעותי כדי לעזור ולקדם, אז שוב שואלת, אס למה לא? וכן בהחלט אפשר לראות עיכוב משמעותי. אם ילד לא יוצר קשר עין ולא אומר מילה בגיל שנתיים זה משמעותי.

כל מה שאמרת ברור, אני נתתי את הילדה מגן התקשורת כדוגמה. מן הסתם הדבר הראשון שהם עשו זה לפנות להתפתחות הילד, ועברו אבחון אצל קלינאית. בזכות זה שהלכו ושמו לב לקשיים כבר בגיל שנה וחצי- הילדה הרוויחה מסגרת שמותאמת לצרכים שלה.

היא אומרת עוד מילים כמו הב הב וביי ועוד מעניין מתי תתחיל לחבר מילים כי להסביר את עצמה ומה שהיא רוצה היא מצליחה יפה מאוד אז אולי זה בקרוב?

תמר- הכוונה שלי שאי אפשר לקבוע עיכוב התפתחותי בגיל מוקדם כי צריך שיהיה עיכוב של שנתיים לפחות בהתפתחות של הילד. ילד שבגיל שנתיים אומר רק אבא ותודה ועוד כמה מילים בודדות זה ממש לא אומר שיש לו עיכוב התפתחותי שמצריך איבחון. אבל! כן אפשר לעזור לו להתפתח יותר וללמוד יותר. בכל גיל את יכולה ללמוד וללמד ולעזור ולקדם גם כשאין עיכוב. הבן שלי בן שנתיים וחצי והוא כבר יודע צבעים ומספרים בעברית ובאנגלית, עזרנו לו ללמוד את זה וקידמו אותו ברמה גם כשאין לו שום עיכוב או קושי אלא להפך. למדתי חינוך לגיל הרך ובין הקורסים גם חינוך מיוחד ותקשורת. עיכוב שפתי שנובע מבעיית שמיעה למשל אפשר לקבוע הרבה לפני גיל 3, או עיכוב שנובע בלשון קשורה, או בעיה פיזית שאפשר לבדוק. לפעמים העיכוב הוא סתם עיכוב ובגיל 3 הילד יתחיל לדבר וישלים מהר מאוד את הפער בלי שום עזרה, ולא הייתה לו שום בעיה או עיכוב התפתחות שהצריך איבחון אלא סתם איחור קל בדיבור. ילד שלא הולך לבד בגיל שנה וחצי למשל, את תשלחי כבר לאיבחון? תקבעי שיש לו בעיה מוטורית? עיכוב התפתחותי? לא! כי זה עדיין גיל צעיר ולא בטוח שיש בעיה בכלל.

אם את רוצה לעזור לילד ולקדם אותו כבר בגיל שנתיים ברור שאת יכולה, ואת יכולה גם ללכת לקלינאית בשביל זה. אבל הנקודה שלי היא שאי אפשר לאבחן עיכוב התפתחותי בגיל כזה כי צריך עיכוב של שנתיים לפחות, וזה משהו שרואים רק אחרי גיל 3.

מעיין כשאומרים אבחון זה לא אומר דווקא אבחון של עיכוב התפתחותי (או אוטיזם או פיגור, זה לא חייב להיות משהו מפוצץ.) כתבת שזו הנקודה שלך, אבל זה לא מה שהתחיל את הדיון... אני לא מדברת בכלל על מה זה עיכוב התפתחותי, אני לא רופאה התפתחותית ולא מאבחנת. דיברנו על מה לעשות כשהילד לא "לפי הטבלאות". את ענית על זה שאין מה לעשות לפני גיל 3, ועל זה הדיון. אני אומרת שיש, וקלינאיות תקשורת אומרות שיש. אבחון אומר שקלינאית עושה אבחון של קלינאיות, שבודק האם יש צורך בטיפול כן או לא, זה הכל. גם הדוגמה שלך לגבי בעיות מוטוריות - אותו דבר! למה ללכת רחוק ו"לקבוע בעיה מוטורית"? הבן שלי לא זחל על 6 בגיל שנה, אז בטח שהלכתי לאן שצריך, הילד קיבל כמה טיפולים של פיזיותרפיה והתחיל לזחול. אף אחד לא קבע ולא אבחן אבחנות מפוצצות, קצת עזרה, זה הכל! גם בגן חנ"מ שאני עובדת בו יש אצלנו הרבה ילדים שלא מאובחנים עם שום עיכוב התפתחותי. סהכ עברו אצל קלינאית שנתנה חוות דעת- וזכו להגיע אלינו🙏

אוקי בגדול מסכימה איתך שאפשר לתת קצת עזרה גם לפני גיל 3 ובלי שום איבחון. אבל הכוונה שלי הייתה שלא צריך להילחץ ולהלחיץ סתם כי עד גיל 3 זה עדיין בסדר שילדים לא אומרים משפטים שלמים, נכון זה קצת חריג אבל זה עדיין בגדר הנורמה. ילדים שנמצאים בחנ"מ עברו איבחון כלשהו (רופא/קלינאית/פסיכולוגית/מרפה בעיסוק/מכון להתפתחות הילד וכו') וזה גם כמובן בהמלצת הגננת והם מאובחנים עם קושי כלשהו לאוו דווקא עיכוב התפתחותי והם עברו וועדה שקבעה שהם צריכים מסגרת מיוחדת.

לא אמרתי "בלי שום אבחון" אלא אבחון של קלינאית. היא מאבחנת אם יש איחור שפתי, גם אם קל, (לא רק של שנתיים) או לא, ואם יש צורך בטיפול או לא. ואפשר ורצוי לגשת עוד לני גיל שנתיים אם רואים צורך. בגיל 3 זה לא בסדר שילד לא מדבר, וזה ממש רחוק מהנורמה. הבת שלי בת 3 מדברת במשפטים שלמים- והיא נחשבת עם עיכוב שפתי! קל אמנם, והשתפרה המון, אבל מקבלת טיפול. לא פרטי, טיפול בהתפתחות הילד. ולא נלחצתי אפילו לא לרגע. אני לא יודעת למה אנשים מניחים שזה בא ביחד, שאם אני בודקת זה אומר שאני לחוצה. עדיף ללכת ולבדוק, ולשמוע שאין צורך בטיפול מאשר לחכות -בגלל הדעה הרווחת והמוטעית שאין מה לעשות אצל קלינאית לפני גיל 3- ולגלות שהילד שלך צריך טיפול ועכשיו אך צריכה לחכות שנה בתור.