שבוע 9+, אתמול ביליתי את הלילה במיון. היה לי דימום וכאבים. היה הריון ראשון. ספונטני. הודיעו לי על הפלה טבעית. היום סיפרתי להורים ומרגישה שאין לי תמיכה. הרגשתי שמחפשים סיבה למה אני לא בסדר. מעליב. אני בת 39, עם בן זוגי כבר 15 שנה, אבל לא חשבנו על ילדים עד לפני שנה. מבחינתם זו הייתה שימחה גדולה, כי אמא כבר חיפשה סיבות למה אני לא אצליח להיכנס להריון והיה לחץ גדול עלינו. אז ההורים שלי אמרו שכנראה שזה קשור לעבודה ושאני לא נחה, מרימה דברים כבדים עושה ספורט (שלא עשיתי כבר כמה חודשים בלי קשר להריון). מחפשים מה עשיתי לא בסדר. גם אחותי, כתבה שאני צריכה לשמור גם בגלל הגיל. אבל אף אחד לא חשב לתמוך בי. סתם רציתי לפרוק.

אוף קשה לשמוע

ממש מבאס.. אבל אני ומאמינה שכל מי שתקרא את זה כאן כדי לתמוך בך ולהגיד שתהיי חזקה ואת מלכה! ובעזרת השם תזכי להריון קל ותקין בידיים מלאות במהרה🙏💖

חיבוק! בע"ה שתתחזקי ותבשרי לנו בקרוב בשורות טובות על הריון קל עגול ומשעמם בבריאות ובשמחה

הי יקירה אני כל כך מזדהה בדיוק באותו מצב כמו שלך גם עם בן זוג 13 שנים גם רק לפני פחות משנה התחלנו לחשוב ברצינות על ילדים. גם אחרי *שנים* של חפירות מההורים משני הצדדים על לעשות ילדים גם היה הריון שלא התפתח והפלנו בשבוע 8 לפני 3 חודשים, גם בת 41... אני יודעת מה זה להרגיש שאת כבר אחרי השעון ומבאס אותי שהשפחה שלך לא תומכת בך יותר כי הפלה זה קשה מספיק נפשית (ביחוד אם רוצים את הילד) גם בלי שתצטרכי "לקבל על הראש" מהמשפחה. זו אחת מהסיבות שבגללה החלטנו שלא נספר להם לפני סקירה מוקדמת (או דופק במקרה של אמא שלי). זו לא אשמתך. הסטטיסטיקה נגדנו. אין שום דבר שהיית יכולה לעשות כדי למנוע את ההפלה, הדברים האחו פשוט קורים כל דבר קורה בזמן שלו ובקרוב אצלנו חיבוק ענקי ואת לא לבד 🫂🤍

חיבוק ❤️❤️❤️