בישראל, ובעולם המערבי בכלל, התפתח בשנים האחרונות טרנד. טרנד שתפס תאוצה כמו אש בשדה קוצים, משום שהוא נוגע בעצב הכי רגיש אצל הורים טריים, הנאלצים לג'נגל בין חיי הקריירה המודרניים, לבין ההורות האינטנסיבית לתינוק צעיר ותלותי. הטרנד הזה זיהה את הקושי הנובע מההתנגשות הקיימת בין התרבות לבין הביולוגיה - רק שבמקום לקרוא תיגר על הציפיות הלא מציאותיות שעוצבו ע"י אורח החיים המודרני, הוא מנסה להשפיע על הביולוגיה ולשנות אותה... גרמו לנו לחשוב שתלות זו בעיה. גרמו לנו לחשוב שהפרדה עדיפה על קרבה. גרמו לנו לחשוב שהתעלמות הולמת יותר מהתייחסות. גרמו לנו לחשוב שאנחנו נמצאים במלחמה מול התינוק שלנו -ואם לא נתעקש על הגבולות והעקרונות התרבותיים שלנו, אז התינוק שלנו יבלע אותנו עם מניפולציות והרגלים רעים (דרך נוראית להגדיר תינוק שפשוט נלחם על צרכיו ואומר בכל הכלים שעומדים לרשותו בדיוק מה הוא צריך). איך נפלנו בפח הזה? איך הצליחו לקחת התנהגות טבעית נורמטיבית ומוכרת והפכו אותה ל"בעיה"? משחר האנושות תינוקות היו ועודם תלותיים. ולא רק בגיל הינקות. בני האדם הם היונקים הכי מפותחים שיש, ומאותה הסיבה למוח שלהם לוקח הכי הרבה זמן על מנת להתפתח. תינוקות אדם הם התלויים ביותר בטבע! איך הצליחו לשכנע אותנו כי תלות זו, עליה מבוססת כל ההתפתחות הרגשית, שלא נדבר על ההישרדות, של התינוק והילד המתפתח, היא "בעיה"?? האם מישהו חושב שעליו "ללמד" את הילד שלו לנשום? ללעוס? לזחול או ללכת? האם מישהו העלה על דעתו כי הדרך לעצמאות, בכל תחום, היא להתעקש ולדרוש מהילד שלו לבצע פעולה, שהוא מראה באופן עקבי כי עדיין אינו בשל לעשות, תוך התעלמות מאיתותיו, מצוקתו ומחאתו? למה בשינה זה נהיה מקובל?? ממתי תינוק בן 5 חודשים (וגם 7, וגם 9...) צריך להיות "עצמאי וללא תלות"? למה אנחנו מצפים שהתינוק (וגם הילד) ירצה להיות לבד במשך שעות ארוכות, ופשוט יסתדר לו בעצמו עד שיגיע הבוקר? הגיע הזמן להתעורר הורים יקרים. התינוקות והילדים שלכם בסדר! הם מתנהגים כפי שתינוקות וילדים מתנהגים בכל העולם, משחר האנושות. המוח שלהם עוצב על פני מליוני שנות אבולוציה באופן הדורש תמיכה הורית אינטנסיבית וקרבה מתמדת לדמויות המטפלות. תינוק שהיה ישן לבדו - לא היה שורד. מערכות המוח של הילדים שלנו מתפתחות במהירה וכדי להתפתח בצורה מיטבית הן דורשות קרבה, מגע, הקשבה - אלה מוכחים היום מחקרית, זו אינה איזו גישה רוחניקית לחיים שאפשר לקבל או לדחות... שינה הינה תהליך טבעי.בדיוק כמו הליכה- היא לא צריכה לימוד בכפייה... היא צריכה בשלות. פיזית (של חלקים ומערכות במוח), אבל גם רגשית. החלקים האחראיים על ויסות רגשי עצמי מגיעים לרמת בשלות בסיסית רק סביב גיל 5! ולבשלות מלאה בגיל 20! אפילו נער מתבגר מתקשה לווסת את עצמו... ואנחנו מצפים מתינוק שירגיע את עצמו? אם התינוק שלכם מתעורר בלילה כנראה שיש לו סיבה טובה, ולא, זה לא כי הוא פיתח הרגלים רעים. זה כי הוא נולד עם הרגלים טובים - כשקשה לי או מפחיד לי אז יש לי למי לפנות. אל תאכזבו אותו. הפתרונות ההתנהגותיים הפופולריים המבוססים על התעלמות ממה שהתינוק מבקש הם לא עניין של התמדה והצבת גבולות - הם עניין של אכזבה וייאוש. התינוק דורש את מה שהטבע קבע שידרוש, הוא מצפה מאיתנו שנתייחס ונענה לו, אבל גם הוא יתייאש בשלב מסוים ויפסיק לבקש. האם זה השיעור שאנחנו רוצים ללמד את ילדינו מגיל צעיר? שאנחנו שם תמיד בשבילו, אבל רק בין שמונה לשמונה? אז הנה מה שלא יגידו לכם בשום מקום אחר: תינוקות מתעוררים בלילה. יש תקופות יותר טובות ויש תקופות יותר קשות. ככל שהם גדלים ולומדים יותר על העולם כך השינה שלהם תהיה יותר מקוטעת ולכן יש "רגרסיות". בשנים הראשונות לחייהם המוח שלהם עושה את הקפיצה הכי גדולה בחיים, ובתקופה זו נבנים יחסי האמון והקשרים עם הסביבה. בשנים האלה חשוב להקשיב למה שהתינוק והפעוט מאותת שהוא צריך ולהיענות לו. לא להרים ולהוריד עד שיתייאש. לא לצאת ולהיכנס עד שיכנע. לקרב, לחבק, לכבד, להרגיע, בכל דרך הנכונה לתינוק שלכם, ולא בדרך שמתאימה לשכנה או למה שחלמתם שיהיה. השינה תגיע. כשנמלא את המיכל של הילד בביטחון ובאמון, בעצמו ובסביבתו - הוא יהיה מוכן לכבוש את העולם, וגם לישון... ועד שזה יקרה - אני כאן אתכם. גם בלילה! חייבת להעיר את כול אמהות כאן ששואלת לגבי יועץ שינה וכדומה המודעות כאן עלתה מאז שאני מפרסת פוסטים בעבר הייתי רואה הרבה יותר אבל עדיין יש לצערי ומקווה שזה כבר יפסק

חד משמעית. לכל אלה שמביאות ילדים ומנסות לאלף אותם לישון.

ילדים קמים בלילה אחד יקום 3 פעמים השני 5 והשלישי 6 אין תקין או לא זה משתנה בהתאם לצרוך האישי שלו עם זה למוצץ או לאוכל או חיבוק או חלום וכו למה את חושבת שהוא מתעורר הרבה למה הוא מתעורר ?