אוף כל כך רציתי להיות לבד עם עצמי חשבתי שבעלי הולך לעבודה ב14:00 גם אני הייתי אמורה להתחיל לעבוד בשעה הזאת אבל אמרתי למעסיק שלי שאני לא באה כי לא מרגישה טוב בסוף מסתבר שהבעל הולך רק ב18:00 ורק בא לי שהוא יעוף מפה כבר אנחנו לא מדברים כבר יומיים אחרי ריב שהיה לנו לא יכולה לסבול אותו ואת הנוכחות שלו לא יכולה לסבול את הקיום שלו מאוד כועסת ומאוכזבת ממנו אני בשבוע 30 וקמתי לפני יומיים מהשינה ב6 בבוקר עם כאבים מאוד מאוד חדים בבטן והרגשתי שאני עומדת להתעלף הערתי אותו כי פחדתי והוא בכלל לא עזר לי ולא קם ורק המשיך לישון אמרתי לו למה אתה ממשיך לישון כשאני ככה והוא אמר אין לי איך לעזור לך וחזר לישון נשארתי שם לבכות ולהתייפח מכאב עוד חצי שעה עד שהכאב עבר מאז לא בא לי לראות או לשמוע אותו אני רק רואה תפרצוף שלו או שומעת את הצעדים שלו בבית ובא לי שהוא יתאבד ויעוף לי מהחיים מרגישה תחושות קשות ועוצמתיות של שנאה כלפיו מרגישה שנתחתנתי חרא רואה פה בנות שהבעל מפנק אותן מביא להם גלידות רק לי יש בעל חרא מיץ של זהל שכשאני מעירה אותו בלילה עם כאבים אפילו לא אכפת לו בא לי למות כל היום אני בוכה כבר אין לי כוחות להתמודד עם כלום

אולי תלכי לאמא שלך או משפחה קרובה לכמה ימים? לא טוב שאת לחוצה ועצובה