היי בנות, אני אשמח להתייעץ איתכן ולקבל איזשהו פידבק חיצוני או עצה - ממש מעריכה את מי שקוראת, תודה! אני מאוד אוהבת את בעלי וגם הוא אותי, יש לנו קשר באמת טוב, הוא החבר הכי טוב שלי, ברור שיש פה ושם קשיים אבל באמת שקשיים בונים. אחרי החתונה היינו בכמה מפגשים של טיפול זוגי נטו מתוך מקום של להכין את עצמנו לחיים - הבסיס היה שהוא בן אדם שמאוד מאוד חרד לאוטונומיה שלו ומרגיש בקלות שאני מנסה להשתלט עליו. הטיפול היה ממש טוב והבעיות נפתרו. עכשיו הבעיה, אני בהריון כמעט בחודש שישי והייתה לי תחילת הריון לא פשוטה, המון בחילות, חרדות, הפסקתי להתאמן (הייתי מתאמנת המון קודם), עייפה ובעיקרון הייתי דיי שבורה. הוא תמך בי והיה מקסים אליי. מתחילת השליש השני ההרגשה שלי השתפרה פלאים וכזה התחלתי לחזור לעצמי. מטבע הדברים אני צריכה אותו הרבה יותר מקודם שיעזור לי בהרבה דברים, בנוסף, אנחנו מארגנים את הבית לקראת התינוק. מאז השליש השני אנחנו פשוט לא מפסיקים לריב, כל סופש זה ריב. הוא אומר שאני שתלטנית ושאני כל הזמן אומרת לו מה לעשות כשבפועל אני פשוט מבקשת ממנו דברים ורוצה שהוא גם ייקח חלק בסידור ואירגון (הגיוני שאישה בהריון תזיז דברים בבית לבד? תסדר לבד? תארגן לבד? בזמן שהוא נח על הספה) מרגישה שאנחנו פשוט לא מדברים את אותה השפה בשבועות האחרונים ושהוא כל הזמן במגננה ומרגיש כאילו אני מנסה להשתלט. במקרי קיצון כשזה ממש מתפתח לריב הוא גם אומר דברים נורא פוגעים כמו ״אחרי הלידה זה יהיה סיוט עם ההשתלטויות שלך״ או ״אני לא מסוגל להיות במחיצתך״ דברים ממש ממש קשים. יש לי מנגנון בקרה עצמית ואני יודעת להגיד מתי אני שתלטנית, אני לא אומר שאני טלית שכולה תכלת אבל מרגישה שהוא מנפח כל בקשה קטנה (כמו למשל אתה יכול להביא לי xxx) לאובדן האוטונומיה שלו. תודה רבה למי שקראה עד פה, אשמח לעצות.

תודה שקראת יעל, אני בעיקרון חושבת שכך או כך טוב לחזור לכמה סשנים ושזה יכול לעזור במיוחד לקראת שינוי כל כך גדול בחיים. בעיקר רוצה לשמוע כאן דעות של בנות ואולי נסיון אישי בבעיות דומות ודברים שאני לא בהכרח חושבת עליהם שאולי יכולים לפתור את הבעיה בלי זה או לפחות להקל על המצב בינתיים.

הוא מתלונן פה על משהו ספציפי, שהוא מרגיש שאת שתלטנית. תנסי לחשוב האם את באמת "מחלקת" לו הוראות? אולי את צריכה להתרכך טיפה.. יש כאלה שלא אוהבים שאומרים להם מה לעשות. לפעמים כשמעירים לנו אנחנו מתעצבנים ונסגרים ונעלבים ונפגעים, ושוכחים לרגע שיש גם את הצד השני... אז נכון שהוא דיבר לא יפה ואמר שאחרי הלידה יהיה סיוט, אבל אולי אתם צריכים לשבת ולדבר ושיגיד לך מה מפריע לו בהתנהגות ובקשר שלכם

תודה מי טל. את צודקת, אני אגיד לך יותר מזה, אני באמת מבקשת ממנו דברים כשבפועל הוא לא מבקש ממני אבל זה נובע משני דברים: 1. מזה שאני באמת צריכה אותו יותר 2. אם אני לא מבקשת הוא פשוט לא עושה כלום כלום כלום כלום, וגם אחרי שאני מבקשת אני צריכה לבקש עוד כמה פעמים. וגם אני תוהה האם לבקש דברים שווה ערך לשתלטנות. בכל אופן, תודה על נקודת המבט🙏🏼

אולי שווה לנסות לשנות את ההתנהלות באופן עקרוני... לחלק בניכם אחריות, נגיד: הוא אחראי לסדר את החדר לתינוק, תשבו יום אחד יחד תחליטו איפה כל דבר יעמוד ואז כשבא לו שיסדר את הדברים... כאילו מה שאני מתכוונת זה לא לתת לו משימות, אלא משהו כולל ולתת לו את האפשרות לקבוע מתי ואיך הוא מבצע את זה... לא יודעת אם זה יעבוד, אבל אולי שווה לנסות.. ובלי קשר מסכימה שכדאי לחזור לטיפול, זה תמיד טוב, גם כשהזוגיות מושלמת.

תודה ליטל❤️ רעיון טוב לנסות

ניסית לבוא אליו בקטע של "תגיד לי מתי זמן טוב לך שנסדר יחד את החדר לתינוק"? אולי לתת לו קצת תחושת שליטה ושותפות יעשה את ההבדל עבורו