אני סופר פגועה מהמשפחה של בעלי. הוא התקשר לבשר להם שהוא חיובי לקורונה, אני ישבתי בחדר אחר שרואים אותי דרך זכוכית כדי להגיד להם שלום במצלמה (אנחנו שומרים מרחק כדי שלא אדבק גם). אף אחד מהם לא שאל עליי!!! אף אחד לא שאל אותו אם גם אני נדבקתי, איך אני מרגישה, איפה אני, כלום!! באיזשהו שלב בשיחה הוא אמר להם שהפרדנו את החדרים בבית. אבל גם פה לא עלתה שום שאלה לגביי!!! בחיים לא נתקלתי באנשים כאלה קרים, הם מאוד אהבו אותי עד שעברנו לגור קצת רחוק מהם. עכשיו הם בעיקר עפים על גיסו. וכל פעם שאני אומרת לבן זוג שלי שיגיד עליי מילה טובה לידם, כלום. אני מכינה דברים מיוחדים לאכול מבקשת שישתף כמו שאחותו עושה ומרימה כל הזמן לגיסו בקבוצה של המשפחה. אבל מהצד שלו כלום. אני מרגישה בצורה מאוד חדה שהם פחות אוהבים אותי ולא עשיתי להם כלום. ובעלי כנראה גם לא אכפת לו שזה פוגע בי, אחרי שאמרתי לו שנפגעתי כשהשיחה ביניהם התנתקה באמצע. הוא פשוט לא אמר לי כלום וחייג אליהם חזרה. למה גברים כאלה אטומים?? בא לי פשוט להתקשר למשפחה שלו ולצרוח עליהם שהם אנשים קרים וחסרי מודעות!!!

מי שעושה העדפה של אנשים על פני אחרים, עם או בלי קשר למרחק , פשוט מתנהג בצורה לא מכבדת (בלשון המעטה.. יש לי עוד הרבה מה להגיד) תבחרי את החברים שלך, המשפחה שלך והסביבה שלך בקפידה ! נסי להישאר בקשר טוב למען שלום בית אבל אין ספק שאת צריכה לשמור על עצמך ועל מצב הרוח שלך למען עצמך, הבעל והילדים🙏🏽 זכרי גם שאת לא צריכה אף אחד שישאל לשלומך כי את אישה חזקה ועצמאית שיכולה להתמודד לבד עם הכל 🦋 שבת שלום אהובה ♥️

תודה רבה מעיין ❤️

לא מבינה את הקטע שלך לרצות שבעלך ירים לך בקבוצה של המשפחה שלו ובכלל לקבל מהם פרגונים - מה שלא מקבלים מהלב לא צריך לדרוש בכח. אני כותבת לך את זה בתור אחת שחמתי גם לא כל כך מתעניינת בי ובבדיקות או ברכישה שעשינו לקראת הלידה ולהגיד את האמת?! זה לא מעניין אותי! זה הפסד שלה נטו! לא תתעניין לא תדע! אני לא צריכה את התשומת לב שלה ובטח שלא בכח ובקבוצה של המשפחה אני "חברה שקטה" רואה הודעות ולא מגיבה.

אני לא רוצה שהוא ירים לי בקבוצה שלהם, המשפחה שלו מתעלמת ממני תמיד. וברגע שהוא מודיע להם שהוא חולה קורונה בעיניי הם גם צריכים לשאול לשלום המשפחה שלו, מבחינתם רק הילד שלהם קיים ואני לא נחשבת.

את תתקשרי לספר לאמא שלך שאת חולת קורונה היא לא תשאל אם בעלך גם נדבק?

אנונימית - ברור שאמא שלי ישר תשאל עליו ותתעניין בו אבל, אמא שלי שונה מההורים של בעלי. אני אתן לך כמה דוגמאות כדי שתביני: 1. עשיתי בדיקת העמסת סוכר של 100 , אמא שלו יודעת שאני חרדתית מאד מאד מבדיקות דם (ממש בעייתי, לא מוצאים לי ורידים אף פעם ובדרך כלל מי שעושה לי בביה"ח זה מרדים) ויצא שבעלי לא יכל להתלוות אליי לבדיקה הזאת ושהלכתי לבד - אמא שלו בכלל לא התעניינה איך הבדיקה עברה, מה התוצאות... כלום!!!! 2. אמא שלי אישה מבוגרת גרה בצפון ואנחנו במרכז (ההורים של בעלי גרים 15 דקות נסיעה מאיתנו), אמא שלי באה אלינו קבוע אחת לשבועיים ברכבות וההורים שלו לא באים בכלל. בעלי פעם לקח את זה מאד קשה את ההתנהגות של ההורים שלו אבל, אני הסברתי לו שלא כל האצבעות שוות ואיך שאמא שלי מתנהגת לא אומר שככה כל ההורים מתנהגים ולכן אין מה לעשות עם זה ופשוט מתעלמים וזה נטו הפסד שלהם בשורה תחתונה. לכן אני מסבירה לך ממקום שגם אני חווה את אותו דפוס התנהגות עם המשפחה של בעלי ולא מתרגשת בכלל, שלא תשאל לשלומי, שלא תתעניין הכל טוב יש מי שמתעניין בי ברוך השם ומתעניין באמת ומכל הלב ולא מצביעות.

אגיד לך משהו לא משנה כמה יגידו לך להפסיק לנסות לרצות או שאת באמת לא צריכה את היחס שלהם וכו תמיד יהיה בך את הרצון הזה שיראו לך חום אהבה או לפחות מינימום כבוד ודאגה בתור משהי במשפחה יכולה להגיד לך שאני בהיריון מתקדם ומרגישה בדיוק כמוך לא שייכת לא אהובה ולא משנה כמה אעשה ומה אעשה זה אף פעם לא יספיק זאת עבודה עם עצמך אבל בסופו של דבר הכי חשוב זה הבן זוג שלך ולעולם לעולם אל תפרגני ותתני מעצמך בשביל לקבל חזרה בקיצור לא להתרגש ״תבזבזי״ את האנרגיות שלך על דברים יותר חשובים תתרכזי בך ובמשפחה שלך כלום חוץ מזה לא מעניין ❤️

אל תתייחסי אהובה,מי שלא רוצה אותך שישאר רחוק רחוק.