בלידה הראשונה לא יכולתי לחשוב על אופציה אחרת מלבד אפס הפרדה כמה שלי קשה אני מדמיינת כמה תינוק זקוק לי ולאבא שלו היה לא פשוט אבל זה רק חלק קטן מחיים ארוכים שיהיו מלאי עליות וירידות ותמיד ארצה להיות שם ולשמור מכל משמר ולחבק ולתת חום ואהבה כמה שצריך גם בלידה הקרובה בעזרת השם אפס הפרדה אני זקוקה לו כמו שהוא זקוק לי מדגישה שזו תגובה לא שופטת אלא רק ההרגשה האישית שלי.. יש כאלה שלא מסוגלות שזקוקות לעזרה ולשינה, יש כאלה שמחלימות מניתוח, יש כאלה שכלל אין להן עזרה. אני הייתי עם בעלי כל הזמן ויחד עזר לי וכך זה עד היום, חצי שנה ברוך השם

מה ההבדל בין ביות מלא לאפס הפרדה?? הייתי עכשיו בשערי צדק בביות מלא וזה היה ללא הפרדה

זו לידה ראשונה? אם כן ממליצה לא להחליט כלום ולראות איך תרגישי אחרי הלידה ואיך היא תעבור בכלל. אני התחלתי צירים בשש בבוקר, ילדתי ללא אפידורל והייתי פשוט מותשת מה גם, כשניסיתי לקום התעלפתי מהאיבוד דם ופשוט לא היה סיכוייי שאטפל בתינוקת ביום הראשון. היא כן הייתה אצלי רוב היום האכלתי אותה ובעלי החליף לה אבל בלילה הייתה זקוקה לשינה הזו מאוד אחרת לא הייתי מתפקדת. אני אגיד דעה לא פופולרית אולי אבל הם בעיקר ישנים בימים הראשונים, מאוד רגועים ולא באמת זקוקים לאמא המותשת שלהם גם בלילה. בעיניי חשוב יותר לצבור כוחות כי הקושי האמיתי מתחיל בבית דווקא. ממליצה על ביות חלקי❤️

שתי לידות באפס הפרדה, לא מעוניינת שיתקרבו לילד שלי בלעדיי במיוחד שזה תינוק בן יומו שתשעה חודשים היה בתוך הרחם שלי.