אני מתוסבכת רצח... ממש בא לי להיכנס להריון. הרחם צועק "עוד הריון" (גם חלמתי על זה בלילה והיה ממש כיף) הלב צועק "ממש לא! את כל כולך בשביל התינוקי שלך! בחיים לא תצליחי להכיל עוד אהבה!" והמוח צועק "ממש לאאאאא!!!! אין לך מסוגלת נפשית/ רגשית/ כלכלית/ זוגית/ משפחתית/ בקושי עם אחד את מסתדרת!" נ.ב: בבקשה לא להגיב לי "מה שה' רוצה, כל ילד והברכה שלו, צמודים זה החיים וכו'" כן להגיב: "כל הכבוד שאת אחראית וחושבת על המשפחה שלך! לא מביאים ילד "כי בא"! זהו פרקתי😅

שתהיי מוכנה לא תהיה לך התלבטות. כשילד נוסף נולד הלב מתרחב גם עבורו. זה צריך לקרות רק שאת שלמה עם זה

את צודקת ולכן אני לא מביאה עוד ילד. אבל אני מרגישה שאצלי זה ממש עניין הורמונלי- פיזיולוגי. מגיל 16 כבר רציתי כל כך להיות בהריון! זה ממש קטע חייתי בלי שיקול דעת. ואני צריכה לעצור את היצר הזה כי אני יודעת שזה לא נכון עכשיו להביא ילד.

תראי, אני מניחה שאם תיקלטי את תיבהלי אבל תסתדרי ותגידי איזה כיף.. מצד שני את עוד לא נקלטת.. לי יש צמודים ואני לא ממליצה בלשון המעטה (הילדים שלי חמודים והכל אבל זה קשה ברמות). כלכלית.. אנחנו משלמים 7000 לגן וזה אחרי הנחה... ולא מדברת על שאר ההוצאות לילד כי גן זה רק דבר אחד, אז תחשבי כפול. אנחנו היינו צריכים לקנות עוד רכב, עוד עגלה, עוד כיסא בטיחות מגיל 0... זה כסף. טיטולים, משחות.. הכל כפול. הטיפול בשני תינוקות בשני שלבי התפתחות שונים זה באמת באמת, בשבילי, בלתי נסבל. את לא יודעת את מי לרצות קודם, את מי להרגיע ראשון. את לא יודעת מה לעשות עם אחד בזמן שאת מקלחת/מרדימה/מאכילה את השני. זה תמיד מסתכם בזה שאת תוקעת אחד עם פלאפון או טלויזיה כי את יכולה להביא משחק אבל את יודעת שאחרי כמה דקות יכנס לך לחדר ויפריע עם ההרדמה ואז שישו ושימחו... פיזית.... זוכרת איך בהריון לא הרמת שום דבר ונחת הרבה כי אישה בהריון צריכה לנוח? תשכחי מזה... יותר בכיוון של להרים תינוק צורח שישתמש בבטן שלך ככיסא. אני הגעתי למוקד כי הבן שלי החליט לקפוץ ישר לבטן שלי. זה תינוק שאין עם מי לדבר והוא בוכה ורוצה ידיים אז מה תעשי? תגידי לבן שנה שאין ידיים? לא תרימי יותר? ואיפה להתעורר בלילה לפיפי כי לא נוח בהריון וגם לקום לתינוק בוכה... ולכי תשימי את הגדול בגן כשאת עם ניובורן. ותאספי אותו מהגן כשרק לפני רבע שעה סופסוף הצלחת להרדים את הניובורן, מה תעשי? תשמעי... הרחם שלך כנראה יחכה... באמת כל הכבוד לך שאת אחראית. בעלי ואני אמרנו לעצמנו שמה כבר יקרה מפעם אחת לא מוגנת? גם ככה עם הגדול ניסינו שנה וחצי להיקלט... והנה... קרה...

וואי סיון רק מלקרוא את זה יש לי התקף חרדה... ה' יעזור 😆 את צודקת אין מה להגיד אני חייבת פשוט להיות אחראית ולהתאפק. אני יודעת שככל הנראה אם אנחנו מביאים כרגע ילד, מעבר לזה שאנחנו נכנסים לחובות אני כנראה מאבדת את שפיותי ונכנסת לבית משוגעים. אמיתי לגמרי. אבל תודה עזרת לי. עכשיו קצת פחות בא לי🤣🤣🤣

סיוני יפה שמחה בשבילך שזה מסתדר לך :) לי זה ממש לא מתאים מהמון בחינות שאני לא אפרט עכשיו אבל באמת שזה לא מתאפשר לי עכשיו ואני חייבת לחכות.

תעשי מה שטוב לך ולבעלך ומה שמתאים לך ואם ממש בא לך אז אל תמנעו ומה שבא ברוך הבא☺️ לפני כמה זמן ילדת? אני גם בול בדילמה שלך