מה עושים כשיש לבן זוג התקפי דיכאון וחרדה והוא חושב על עצמו רק דברים רעים ולא מוכן לטפל בעצמו בשום דרך יש פה מישהיא שמבינה ויודעת איך אפשר להרגיע אותו ולהוציא אותו מזה משהו שאני יכולה לעשות כמו טיפול אבל לא במודע? ?

ממליצה לך על nlp

הוא לא מוכן כלום אני רוצה לדעת אם יש דרך ללמד אותי מה לעשות במקרה כזה כדי לגרום לו להתאפס .. כי זה התקפים זה לא כל הזמן ככה

אין טיפול לא במודע. זה חייב לבוא ממנו והוא צריך להסכים לזה אחרת זה לא עובד. אבל את בהחלט יכולה להיות שם בשבילו ולהיות המקום הבטוח שלו, בעיקר בהתקפי החרדה. נכון זה קשה אבל רק זה באמת יעזור. זה להגיד לו 200 פעם בערך שהכל יהיה בסדר, והתרחישים המפחידים לא הגיוניים ולא הולכים לקרות, ושאת איתו ושומרת עליו. תזכירי לו שלא חייבים לסבול ולשכנע אותו לאורך זמן ללכת לפסיכולוג. בסוף הוא ישתכנע וירצה את זה בעצמו. חוויתי עם בעלי את זה בסגרים הראשונים של הקורונה כשכל מה שהתרגלנו לעשות עצר פתאום. תקופה לא פשוטה אבל הוא יצא מזה. הוא התחיל ללכת לטיפול cbt אצל פסיכולוגית שמטפל בזה בצורה ממוקדת. הוא יצא מזה אז אבל לפעמים זה חוזר בגלים. כרגע הוא השתכנע לקחת ציפרלקס כי אני הבריון וצריכה את התמיכה שלו והחיים פשוט הפכו לנורמליים שוב. הוא גם ממש התנגד לזה בהתחלה אבל זה חודשים של שכנועים. בעדינות. בנוסף ממליצה לך על הספר שצירפתי בתמונה. זה עקרונות cbt רק בספר ולא עם פסיכולוג. אם הוא לא מוכן לקרוא את זה לפחות את תקראי כדי לדעת עם מה הוא מתמודד ומה הדבר הנכון להגיד שיכול לעזור לו. תיהי חזקה, זה לא פשוט. אבל הוא באמת במצוקה וצריך אותך. את לביאה ואת תגרמי לו לעמוד על הרגליים שוב 💜

הוא נמצא לא בהתקף של חרדה מוכר שיש דופק גבוהה וכאלה אלה התקפי דיכאון שבאותו הרגע יש רק מחשבות רעות ואובדניות והוא עוד יותר נסגר ולא מוכן לדבר .. ואני נלחצץ מזה ובוכה כי אני מפחדת מה יהיה כשהתינוק תוולד ואני מנסה להגיד לו שהוא חייב להתאפס על עצמו כי עוד מעט יהיה אבא והוא אומר לי שלא מגיע לו שום דבר שעשיתי טעות שאני איתו שהוא בן אדם רע והורס הכל .. זה הכל התחיל מזה שהפסיד סכום מסויים של כסף באיזה שהם השקעות וניסה להחסיר ולא הלך לו והתבזבז עוד קצת והוא מנסה עוד פעם ולא הולך לו והוא מרגיש כישלון ולא משנה מה אני אומרת לו וכמה מעודדת לא מזיז לו הוא חושב ככה על עצמו וזהו ולא משנה כמה אני אגיד לו שזה לא נכון אמרתי לו היום שהוא מוביל את עצמו למקום אפל במקום לשמוח ממה שיש לו ולהיות חזק בשבילי ובשביל עצמו אבל הוא עונה לי שהוא בן אדם רע שגורם לי סבל ושהוא אפל והוא דפוק.. וקיצר לא עוזר כלום מנסה להגיד לו שאני והבייבי צריכות אותו שפויי וכשהוא בתוך ההתקף הזה הוא לא קולט כאילו את משאני מדברת אליו הוא רק אומר דברים שליליים והוא לא מאמין בטיפולים ובעיקר לא בתרופות הוא לא יסכים בחיים לתרופה הוא לא מאמין לפסיכיאטרים חושב שהם נוכלים ועושים מלא כסף על תרופות שדוחפים לאנשים מגדיר את זה כסמים ולא מוכן להקשיב אפילו

אני למדתי בחיים שמי שלא רוצה לעזור לעצמו לא ניתן לעזור לו.. וכל עוד זה לא יבוא ממנו אין משהו לצעריי שאת יכולה לעשות.. כמובן כן לנסות לחבק , לעטוף אבלצלא מעבר אולי הלידה והתעוררות שהוא אבא תשנה חו את המחשבה ואולי לא.. אם את רואה שזה מתדרדר לא לחשוש לפנות בעצמך לטיפול מקצועי..

אוף ממש מבאס אותי אם יכולתי ללמוד כמה טכניקות שיש למטפלי nlp או משהו דומה שהיתי יכולה לנסות עליו בבי זה היה עוזר לי 😔 אני מקווה שבתור אבא הוא יתפוס את עצמו בידיים

גם הקטע שלרוב טוב לי איתו והוא בעל טוב . אבל פעם בשבוע לפעמים פעמיים יש לו הקפף כזה בערב וזהו כאילו נהרס כל הערב ואני כל פעם מחדש בוכה כי אני מפחדת מהעתיד כי אני רוצה בעל שפויי וזה מלחיץ .. ואני בן אדם מאוד ריאליסטי ומאוד חזק ומעבירה הכל בקלות ומאוד אופטימית ושמחה וכאילו הפסחכולוגית של כל החברות שלי חח אבל זה מצב שקשה להתמודד איתו באותו הרגע

חיבוק 💜 אני מבינה אותך. כשאדם מגיע למצב כזה הוא לא בדיוק שפוי ומבין בצורה אובייקטיבית את הסביבה שלו. לנסות להגיד לו לחשוב חיובי לא יעזור כי הבעיה אחרת, פיזית. דיכאון וחרדה נחשבים למחלה לכל דבר והסימפטומים כוללים שינויים בקשרים של המוח והגדלה של איזורים מסויימים על חשבון אחרים. אבל שתדעי שזה מצב הפיך, רק שהוא לוקח זמן. צריך הרבה סבלנות ולדבר אליו בגישה חיובית. להזכיר לו שזה לא נורמלי שהוא סובל ככה ויש מה לעשות עם זה. שסחרור המחשבות שהוא חווה לא צריך להיות משהו רגיל וצריך להיגמל מזה. ובעיקר להזכיר לו שהוא אהוב ושהכל יסתדר וזאת רק תקופה רעה. אולי תלכי בעצמך לפגישה כדי לפרוק קצת ולקבל טיפים איך להתמודד איתו מאיש מקצוע.

לי אין צורך לעצמי ללכת כי זה לא הופך אותי לדיכאונית גם או חרדתית ואני משתפת קצת את החברות שלי בזה יש לי 2 חברות הכי טובות בעולם ועכשיו שיתפתי פה הבעיה שכשאני אומרת לו שהוא בדיכאון וזאת מחלה וצריך לטפל בזה אז הוא אומר שהוא לא בדיכאון שזאת מחלת נפש והוא תקין פשוט לא הולך לו כלום בחיים וזאת סיבה מספיק טובה להיות עצוב אז קשה לשכנע אותו וגם אם אגיד לו שהוא סובל מזה הוא יגיד שזה מגיע לו לסבול זה העונש שלו על זה שהוא דפוק קיצר נורא קשה המצב רק מקווה אחרי שאלד שהוא יתאפס

תחזיקי מעמד! חברות טובות זה באמת פרייסלס. את חייבת לפרוק לפעמים כי זה באמת קשה. יכול להיות שגם ע"י הרבה תמיכה שלך הוא יצליח לצאת מזה. הפסיכולוגית של בעלי הפסיקה לו את הטיפולים בטענה שהוא מקבל מספיק תמיכה ממני והוא לא צריך אותה. תזכירי לו שוב שלא מגיע לו עונש והוא לא דפוק. הוא עשה החלטות מסויימות ועכשיו הוא צריך למצוא דרכים להתגבר על זה ולעשות את הדבר הנכון. להתאבל על זה לא יעזור. זה יכנס לו לראש אם תזכירי לו את זה בכל הזדמנות. לוקח זמן לשכנע אנשים, אבל אם חוזרים על הדברים מספיק פעמים זה מחלחל, גם אם זה לא נראה ככה באותו רגע וזה מרגיש לך שאת מדברת לקיר.

זה בערך משאני אומרת לו כל הזמן כבר יותר מחצי שנה

וכמו להרבה אנשים יש לו דעות קדומות על דיכאון ומחלות נפש באופן כללי, בגלל זה הוא כנראה ממש מתנגד לתייג את כצמו ככזה. אבל רק שתדעי שזה ממש מגפה בימינו. ראיתי כתבה שבארצות הברית רבע מהצעירים בגילאי 25-34 לוקחים נוגדי דיכאון. רבע! זה מטורף!

אני יודעת זה נורא נורא נפוץ רק שהוא חושב שלרוב אצל מי שזה מאובחן זה חארטה והכל זה עיניין של תרופות וכסף ותעשיית תרופות עובדת עם פסיכיאטרים שממציאים לספר dsm מחלות נפש כול פעם והוא לא מאמין שזה קיים וחושב שכשבן אדם עצוב בצדק אז אין מה לעשות עם זה . . הוא לא מאמין בהרבה מחלות נפשיות ..

קיצר אין עם מי לדבר החשיסה שלו שונה מכלל האנשים בעוחם בנוגע לכל דבר כמעת ..

לא באמת.. הרבה אנשים באמת מתנגדים לזה. בעיקר אם זה נוגע להם. יש הרבה סטיגמות וטאבו על זה גם בימינו. בשביל גבר קשה להודות שיש לו בעיה, ובעיה נפשית בפרט. הם לא אוהבים להרגיש חלשים ויעדיפו להסתיר את הבעיה. בעלי כן נפתח בשלב מסויים וסיפר לחברים שלו שהוא מתמודד עם התקפי חרדה. הוא הופתע לגלות שהוא לא היחיד ולא מעט מהחברים שלו חטפו את זה גם בשלבים שונים של החיים. פשוט זה משהו שלא מדברים עליו. אני לא יודעת מה העדה של בעלך אבל אצל רוסים זה בהחלט טאבו. אני רוסיה, ואפילו כשאמא שלי חוותה דיכאון אחרי לידה עם אחותי הקטנה (הייתי כבר גדולה) לא הצלחתי לשכנע אותה לקבל עזרה רפואית. היא התנגדה לזה ממש העיקר לא להיות מתוייגת עם סטיגמה של חולת נפש. קשה לאנשים לשחרר דעות קדומות. בסיפור עם בעלי, מה שלי עזר איתו היה להפגין הרבה אהבה כלפיו. ממש כל ערב היינו בסלון, הוא היה שם ראש על הברכיים שלי ומתחיל לשפוך את מה שיש לו על הלב. ואני הייתי מרגיעה וחוזרת שוב ושוב על אותם דברים. זה עזר בסופו של דבר.

וזה לא חרטא. זה שינוי הורמונלי במוח. יש הרבה מידע על זה וכתבות. תקראי קצת בגוגל ותשתפי איתו שזה לא עניין של רגשות או מחשבות, אלא כמות של הורמונים והיכולת שלהם להיקשר לתאים. יש מצב הוא יקשיב לך יותר אם זה ישמע מדעי ביולוגי

לדוגמה הכתבה הזאת https://www.cognetica.co.il/brain-basis-of-anxiety/#:~:text=%D7%9B%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A8%2C%20%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%93%D7%9C%D7%94%20%D7%9E%D7%90%D7%97%D7%A1%D7%A0%D7%AA%20%D7%96%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA%20%D7%94%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D,%D7%95%D7%90%D7%AA%20%D7%94%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA%20%D7%94%D7%92%D7%95%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA%20%D7%94%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%9C%D7%9B%D7%9A.

אצלי הסיטואציה ממש שונכ משלך אצלי הוא חצי אשכנזי חצי תימני .. אין לו חברים בכלל כי בגלל שהוא מרגיש לא מוצלח הוא לא שמר על קשר עם אף אחד מהם כי הרוב הצליחו והשיגו עבודות טובות והוא מרגיש שלא כיף לו להפגש עם אנדים כאלה אנחנו נפגשים רק עם חברים שלי והוא ממש לא אחד שסתם יבוא ישב בסלון ויחבק כאילו הוא לא יודעת להביע יותר מדי אהבה אהל הוא אוהב מאוד פשוט הוא מכניס את עצמו לרחמים עצמיים ולמקומות אפלים הבעיה שלו שיש לו אייקיו גבוהה ממש וכנראה זה גורם לו לאי שפיות מסויימת .. הקטע שהוא לא מאמין שקיים דבר כזה מחלת נפש וזאת המצאה של פסיכאטרים כי הכל קשור בכסף הוא גם ראה איזה דוקו על כמה פסיכיאטרים סופר בכירים בארהב שאמרו שזה הכל חרטא אז הוא חושב בדיוק ככה וגם האח הכי קטן שלו פעם ניסה להתאבד והכל התחיל מזה שנתנו לו מלא תרופות כי לפני זה הוא לא רצה להתאבד ועכשיו הוא חסר לחיים רגילים משקם את עצמו נגמל מכל התרופות ופסיק להתאשפז במקומות שכר דירה בצפון טושה מכינה ללימודים במכללה כאילו עשה מהפך לגמרי אחרי שנגמל מהתרופות אז בעלי עוד יותר לא מאמין בתרופות אומר שזה נועד לסמם ובמקרים מסויימים זה מחמיר את המצב ועובדה שאח שלו היה קטין ואישפזו אותו בבית חולים פסיכיאטרי ולא אמרו לאמא שלו בכלל איזה תרופות נתנו לו אמרו שאסור להגיד וזה די מוזר אני בכל אופן כן מאמינה ברפואה כן מאמינה במחלות נפש חושבת שלא הכל צריך לפתור עם כדורים אבל כן עם טיפולים ועזרה איזו שהיא אבל הוא חושב שאין דרך לעזור לו

וואו נשמע קשוח הסיפור עם אח שלו. מבינה למה בעלך אנטי. אני לא אומרת לקחת תרופות בכח ממש לא. תנסי לקרוא בעצמך את הספר שהמלצתי מקודם, זה רק 40 שקל בפאלפון. זה יאפשר לך להבין יותר מה הוא עובר ולעזור לו לצאת מזה בכוחות עצמו. גם פסיכולוג לא חייבים. כמו שאמרתי לגברים קשה להיפתח ולהודות בחולשות בפני אדם אחר. אבל איתך זה משהו אחר. הוא כבר הכניס אותך למרחב הפרטי שלו. תיהי חזקה, אני בטוחה שתצליחי לעזור לו ❤

תודה רבה ❤❤ כן זהקשוח איתו יש פשוט גברים יותר כאלה רכים וקלילים וקל להם לשפוך הכל ויש להם חברים ומשפחה שהם משתפים ומתעודדים בזכותם .. אצלי זה הפוך ..אני היחידה שהוא משתף אותה במשהו ויש לו עוד 5 אחים והורים גרושים אומנם אבל שהם בקשר טוב איתו והוא לא מוכן לספר ולדבר בטלפון עם אף אחד

אני אנסה לקרוא את מששלחת לי מקווה שיהיה טוב אנסה בכל זאת לטפטף לו מדי פעם על איש מקצוע חח

באותה תקופה אני היחידה שידעתי על זה. לקח לו הרבה מאוד זמן לשתף עוד מישהו חוץ ממני וגם זה מעט מאוד אנשים. הוא ממש לא קליל. והוא שיתף רק אחרי שהלך לפסיכולוגית כמה חודשים. בעיקר תזכירי לו שהוא לא דפוק ולא מגיע לו שום עונש. שהוא אהוב ואת לצידו והוא יכול לסמוך עלייך.

טוב אני גמורה חחח. לילה טוב ❤❤❤

תודה לילה טוב ❤😍

קנביס ;)

מרינה נשמע מצב קשה אני מצטערת. אני רק אוסיף שאפשר ללכת לטיפול גם בלי תרופות. אני התחלתי טיפול לפני עשר שנים (גם בגלל דיכאון וחרדות), הפסיכולוגית הציעה לי לקחת כדורים אבל לא רציתי, אז פשוט עשינו טיפול פסיכולוגי של שיחות. בהתחלה הגעתי אליה פעמיים בשבוע ואחרי כמה שנים הורדנו לפעם בשבוע. אני לא יודעת אם זו הייתה בחירה טובה לא לקחת תרופות, יכול להיות שאם הייתי לוקחת המצב היה משתפר יותר מהר, אבל החלטתי שלא (גם בגלל חברה שלקחה תרופות והפחידה אותי שקשה להיגמל מזה אחר כך). בימים אלה אני עדיין בטיפול אבל כבר יש לי כלים הרבה יותר טובים להתמודד עם הדיכאון והחרדות. גם ספורט מאוד מאוד עוזר דרך אגב זה משחרר אנדורפינים וגורם להרגיש יותר טוב. עד ההריון הייתי מתאמנת 3-4 פעמים בשבוע והרגשתי שזה עוזר בצורה משמעותית.

הבעיה שהוא לא רק לא רוצה טיפולים תרופתיים ... אלה גם כול האלטרנטיבים הוא חושב שזה נובע ממשהו שאף אחד לא יכול לעזוא לו עם זה וזהו הוא לא מוכן .. הוא התחיל קצת לעשן קנביס זה מדי פעם קצת עוזר לא ממש .. מקווה שיהיה בסדר