טוב, אז סיפור הלידה השנייה שלי: רקע: בלידה ראשונה, שבוע 41+3 עם אפס תנאים ללידה,הוחלט על זירוז פרופס+זירוז פיטוצין... בהיריון השני, האמנתי, ממש ידעתי, שהגוף שלי לא יודע לפתח לידה לבד.. זה היה ברור לי שאני עוברת את התאריך עד שהרופאים יחליטו שאין ברירה וצריך לזרז... בתכלס, שבוע 39+6 הולכת לישון ב12 בלילה, מרגישה מין כאבים כרגיל כמו בכל לילה.. ב2.5 הילדה התעוררה שצריכה לשירותים, כך שהעירה גם אותי, היא חזרה לישון ואני מנסה גם ואני קולטת שמשהו מפריע לי לישון ולא מצליחה להירדם... פתאום נופל לי האסימון שזה משהו שיש לו התחלה, אמצע וסוף ושזה חוזר על עצמו, וזה נשמע כמו תיאור של צירים.  אבל אני *יודעת* שאין סיכוי שאני אתחיל לידה מסתם צירים... והם גם לא כ"כ כואבים לי. הם סתם מציקים ואני לא מצליחה להירדם, אמרתי שאני בטח מדמיינת וזה לא צירים, זה סתם כאבים, ניסיתי לתזמן את זה, וזה כל 3 דקות למשך 50 שניות... לא התחיל מרווח והצטופף כמו שמתארים, אלא ישר צפוף, אבל שוב לא כזה כואב, אני לא מתפתלת כמו שאני מצפה, ואני אפילו שוכבת עדיין על הגב בכיף שלי... אחרי שעה שאני שוכבת במיטה בניסיון להירדם ללא הצלחה, החלטתי לקום ולנסות לעשות גוגל מה עושים כשיש צירים (מאחר וידעתי שלא אלד בגלל צירים, אפילו לא ידעתי מה עושים במצב כזה) תכלס, הדלקתי דוד נכנסתי לאמבטיה חמה נפחתי בלונים בזמן השיא של הציר. ועדיין לא משתנה,  לא רמת הכאב, ולא אופי הציר. ב5 הערתי את בעלי, שנראלי שאולי יכול להיות שיש לי צירים,  והוא גם לא יודע מה זה אומר, הוא אומר לי תנסי לישון, ואני מנסה שוב לישון ללא הצלחה... עד שהתייאשתי בשעה 6 וחצי אמרתי לו בא נתארגן נלך לבית חולים,  סתם כי כבר אין לי כח ואני עייפה, ולא מצליחה לישון. וגם אמרתי לו שלא יספר לאף אחד כי בטח זה לא צירים ואז אני סתם נשמעת קרציה שרצה על כל שטות לבית חולים. בדרך באוטו כבר התחיל להיות לי קצת פחות נח בזמן הציר, כי אני יושבת, חגורה, והאוטו מטלטל. מגיעים למיון בדיקת פתיחה_ פתיחה 4!!!!!! הלם של החיים!!!!! התחלנו לבכות שם במיון ופשוט לא מאמינים שזה קורה. וקורה מעצמו לבד. האחות שואלת אותי אם אני רוצה אפידורל ואני בטפשותי עניתי שלא בטוח כי וואלה לא כואב לי, ובגלל זה שמו אותי בסוף התור וחיכיתי עוד שעה וחצי עד שהעלו לחדר לידה. בחדר לידה בדיקת פתיחה 5, כבר כואב ולא נעים לי, בקשתי אפידורל,  ואז תענוג, אחרי שעתיים אין תזוזה, פקעו לי את המים וכעבור חצי שעה אני מרגישה לחץ שמגיע עד הברכיים, קוראת למיילדת והיא אומרת לי יאללה הראש פה, קדימה ללחוץ....המיילדת החמודה 10 דקות והנסיכה שלי בחוץ.  לסיכום, צירים לא תמיד כואבים גם כשהם סדירים.  והחלק הכי כואב בלידה שאף אחד לא מדבר עליו, זה הוצאת הדבק של האפידורל!!!

איזה תיקון ללידה הראשונה. כיף לקרוא!!

חחח הצחקת אותי עם הדבק של האפידורל איזה כייף לשמוע על החוויה המתקנת מזל טוב והרבה נחת מהבובה החדשה 🎀

תקשיבי את עודדת אותי עכשיו ברמות . אני בלידה שניה ואני באותה מחשבה אחרי זירוז בלון ופיטוצין שבוע 42 הגוף שלי לא יודע לייצר לידה זה ממש תקוע לי בראש . איזה כיף ששיתפת הרבה נחת מהקטנים ❤️❤️

כיף לקרוא אהובה מזל טוב בשעה טובה שתגדלו אותה בנחת ובבריאות אמן❤️

עופרי, אני כל כך מבינה אותך❤, והלידה הזו באמת היתה הפתעה, ולמדתי לא להסיק מסקנות

סיפור מדהים. כייף כייף. תגדלי בנחת 🥰

מה הכונה לדבק של האפידורל???

שמים דבק/פלסטר חזק וענק לכל אורך הגב. והרופאה בסיום הלידה פשוט תולשת אותו בבת אחת.. וזה היה ממש כואב

אוי לא.....🙄