איך הייתן מתנהלות? חייבת עצה ההורים שלי בעלי גרושים 5 שנים, גירושים מאד מכוערים המון קינאה וצרות עין. האבא המשיך הלאה יש לו חברה כבר שלוש שנים והאמא לבד. לא הסתדרה כמו שחשבה. כל ימי שישי וחגים יש ריבים, אם אנחנן אצלה הוא נעלב אם אנחנו אצלו היא עושה ברוגז לתקופה מאד ארוכה. אבל זה ניחא… למדנו לחיות עם זה. ההורים שלו שניהם גרים בצפון יחסית, שעה ורבע נסיעה מאיתנו. חודש האחרון היינו הרבה אצל ההורים שלי כי היו במשפחה של בעלי הרבה חולים, גם האמא והאבא ואז האח ואז האחות חלו כל אחד שבוע אחרי שבוע. השבת החלטנו שדי חייבים להפגש… גם קצת חסרו לנו. האמא לא הזמינה אליה ולא כלופ גם לא התעניינה איפה אנחנו האבא הזמין ואמר שמחכה לנו, הסכמנו והודענו שמגיעים. אמרנו לאמא שנשמח לנסוע אליה בשבת להפגש (לא נורא שנצטרך פעמיים זה חד פעמי ומספיק חשוב לנו) מה היא אמרה? ״שבת?? לא אפשרי. תקנו אותי אם אני טועה אבל בשישי אתה אצל אבא שלך ולפני כמה זמן אמרתם שלא תסעו פעמיים ותעדיפו לראות את שנינו באותו היום, אני מצטערת״ בכלי אמר לה ״נכון, זה פחות נוח לנו לנסוע יום אחרי יום אבל בשבילך נעשה את זה״ בקיצור הייתה עסוקה בעבודה ואמרה שתחזור אליו וסגרו את השיחה. זה תמיד חוזר למקום הזה שאנחנו אצל אבא שלו והיא נפגעת, ואם זה ההפך אז הריב מצד האבא. נ מ א ס כבר!!! שהייתה חולה לא הפסקנו לדבר איתה שלחנו לה אוכל משולחי פרחים ופירות והיא הייתה מאושרתתתת אמרה כמה שהיא אוהבת ומתגעגעת אלינו. ועכשיו אחרי שהחלימה נותנת אגרוף בבטן? מה זאת העקיצה הזו? נמאס כבר מה אתן הייתן עושות? קשה לי מאד לקבל את ההתנהגות שלה, כל כך לא הוגן כלפינו באמת.

גם מיותר לציין שאין מצידה שום התעניינות לגבי ההיריון ולגביי. כשסיירנו אמרה ״טוב, אני לא אדלוף את עצמי אם תרצו ייעוץ אני כאן״ וזהו, מאז שקט מאד. כל כך מעליב. מצד שני אומרת תודה לאל שזה ככה… אולי צריך להעריך את זה שהיא לא לוחצת ולא עלוקה. אבל גם הקיצון השני זה פוגע. לא להתעניין בכלל בכלל…. אה, וגם אמרה לי בזמנו שסיפרתי לה ״מקווה שיהיה לי זמן להיות סבתא בקיץ״. השם ישמור ויציל…

כשסיפרנו אמרה טוב לא אדחוף את עצמי*

אם כל האהבה אליה ועם כל הצער שבעניין. הייתי יושבת איתה עם בעלי ומסבירה לה שהמצב הזה קשה ואתם מאד מתאמצים ואם היא עדיין ממשיכה,אז פשוט להתנתק קצת עד שתבין

לא הולכת לא לפה ולא לפה מי שרוצה יבוא אלי 🤌🏼