משתפת לא מאנונימי שלא תחשבו שזו הטרלה אני אימא לשתי בנות , הבכורה בת שנה וחצי ותינוקת בת 4 חודשים אחרי שילדתי את הבת השנייה אובחנתי עם דיכאון אחרי לידה שלא טיפלתי בו מחשש מה יגידו מסביבי , בעלי גם שכנע אותי שאני אוכל בכוחות עצמי לצאת מהדיכאון הזה והכל בראש שלי תבינו את המצב שלי .. אני עם שתי צמודות בלי עזרה מאף אחד בכלל אפילו בעלי עוזר ממש מעט כשחוזר מהעבודה בערב יש תקופות שאני מצליחה להשתלט על עצמי ועל מחשבותיי ויש ימים שאני מאבדת את זה במיוחד לאחרונה עם כל הבידודים של הבכורה .. לצערי הרב התחלתי להוציא את הכעס שלי עליה ולתת לה מכה ביד , בטוסיק ולקלל אותה במילים ממש גסות , ואםילו התינוקת מקללת אותה אני פשוט לא מצליחה לשלוט בעצמי כבר אני מודעת שזה לא בסדר ולא מקובל בכלל , אין לי עם מי לדבר , אין לי מי שיושיט לי יד כדי לצאת מהמקום החשוך שאני נמצאת בו ועכשיו אימא שלי במקום שתציע לעזור לי במשהו היא מאיימת שתפנה לרווחה שיקחו לי את הילדה כי אני נותנת לה מכות 🤷 שאף אחד לא מבין מה אני עוברת , התגעגעתי לעצמי , אני מפנטזת על מקלחת ארוכה .. על דברים בסיסיים אני חולמת .. עד מתיי אני לא מעוניינת בעזרה מקצועית , תנו לי טיפים איך לעזור לעצמי לפני שיהיה מאוחר מדיי

את לא מאנונימי דרך אגב

אמרתי שאני משתפת לא מאנונימי בכוונה

אה אוי

אוקי*

ואת חייבת עזרה מקצועית מאמילה את לא מעוניינת אבל את חייבת אחרת באמת יהיה מאוחר הילדה מסכנה גדלה עם נפש פגועה זה לכל החיים שתדעי אני לא דנה אותך לרגע זה נוראי דיכאון לידה אבל את בהחלט חייבת לפנות לעזרה מקצועית כי את לעצמך לבד לא בטוחה שתוכלי לעזור

אין מנוס מעזרה מקצועית.

אין לך כלים בשביל זה

אין לי זמן לצאת מהבית ולקבל את העזרה שאני צריכה

מה הסיבה שאת לא מעוניינת בעזרה מקצועית? בגלל עניין כספי?

את גורמת לעצמך ולמשפחה נזק. תתגברי על מה שוצר ממך לקבל עזרה מקצועית ופשוט עשי זאת. הלוואי והיה לי דרך יותר מעודנת לומר זאת.

הילדה לא צריכה לספוג את זה מסכנה זה הכי כואב בעולם ואני בטוחה שכואב לך אבל כל שניה שעןברת הנפש שלה נגמרת ועוד בגיל כזה... זה הכי נורא אנלי איך לתאר עד כמה

תמצאי זמן!!! קחי בייביסיטר, תבקשי כזרה מהבעל, האמא. גבל את חייבת לטפל בזה.

בדיוק מה ששירה אמרה פשוט גורמת לעצמך ולמשפחה נזק אין דבר כזה אין לי זמן זה צריך להיות בראש סדר העדיפויות שלך! תעשי הכל בשביל שזה יקרה אין מקום לתירוצים

יש היום כאלה שמטפלות דרך זום ולא תצטרכי לצאת מהבית

ראיתי שכתבת שזה עניין שאין לך זמן לעזרה מקצועית. בתור התחלה יש מישהי בשם אפרת לקט, היא באינסטגרם ומדברת המון על מקרים כאלה (עונשים, צעקות). אולי תתחילי לצפות בה ויש לה המון מאמנות שנותנות אימון אישי בזום. זה יכול לשנות לך את החיים לדעתי. היא נוגעת בדיוק בנקודות האלה.

חוצמיזה אם יש לך אפשרות להביא מישהי לבייביסיטר, אפילו בזמן שאת בבית. שתעסיק אותם ואת תעשי את הדברים שלך, כמו מקלחת ארוכה ואפילו מנוחה ושינה זה מעולה. יש נערות שעושות את זה בתשלום נמוך יחסית.

בנות אין לי זמן פנוי אני לבד עם הבנות 24/7 ! וגם מבחינה כספית אני ממש לא יכולה להרשות לעצמי טיפול כואב לי על הילדה אני פשוט לא יכולה לשלוט על עצמי כבר

היא כתבה גם שהיא לא טיפלה בזה בעבר מחשש שמה יגידו. תשתפי את בעלך במה שקורה, אם עדיין לא מודע לזה, ולכי קבלי עזרה. את לא יכולה לטפל בעצמך. אם נשברה לי היד אני אלך לאורתופד ואם כוכבת לי הנפש אלך לפסיכיאטר/פסיכולוג. וממש לא מסכימה עם לורן, את במצבחמור שבו צפייה בכמה סרטונים לא יעזור. אבל היי, אני לא אשת מקצוע- לכן הולכים למומחה.

תעשי את זה בערב, שהבעל בבית, שיצא מוקדם מהעבודה. ואת יכולה לקבל עזרה מקצועית גם בשרות הציבורי סבסוד. פשוט תפני!

דרך הקופה אני בטוחה שיש החזרים את לא יכולה להשאר ככה את פוגעת בעצמך, בילדים שלך, במשפחה שלך תעשי הכל כדי להיות אופטימית ותקחי את הדברים בידיים תדברי עם אמא שלך על מה את עוברת ושאת צריכה עזרה מימנה רק לשעה ושעתיים בשבוע אני בטוחה שהיא תבין

תדברי עם טיפת חלב הם יעזרו לך

אחות טיפת חלב הםנתה אותי לעובדת סוציאלית ודיברתי איתה פעם אתחילה להתקשר אליי כל שעה כל יום שיגעה אותי .. וגם פתאום כל אחיות טיפת חלב יודעות מה אני עוברת אין חיסיון רפואי !!!! התביישתי וברחתי

רנין את חייבת לקבל עזרה מקצועית. את רואה שזה מחמיר אצלך, זה כבר לא רק "אני עצובה". גם לי היה דיכאון אחרי לידה, לא יכולתי אפילו לטפל בילדה (בעלי טיפל בה). יש מצבים שאנחנו לא יכולים לצאת מהם לבד בגלל זה יש אנשי מקצוע, יש להם את הכלים לעזור לנו, להגיד לנו את המילים הנכונות שיוציאו אותנו מהסיטואציה ויראו לנו את החיים מזווית שונה. שום דבר שנגיד לך פה לא יעזור, אנחנו כמו חברות, אין לנו את הכלים לעזור לך. יש מטפלים שנותנים פגישות בזום/אונליין אם אין לך אפשרות לצאת מהבית. אם יש לך ואת מתביישת, תשקרי ותגידי שהולכת לרופא משפחה/חברה/דודה/לא יודעת מי. תפני למטפל שעובד עם הקופה שלך, ככה פגישה תעלה לך 150 שח. או שתבקשי הפניה מרופא משפחה לפסיכיאטר, זה בחינם.

מתוקה דיכאון אחרי לידה זה לא משהו להתבייש בו. זה נוראי וזה מחלה לכל דבר, כולל שינויים בתפקוד המוח. זה לא משהו שאפשר להתגבר רק עם "מחשבות חיוביות" והקושי שלך הוא אמיתי. תלכי לרופא משפחה והוא יוכל לתת לך עזרה. גם טיפול תרופתי במקרה שלך זאת אופציה שכדאי לשקול. אם תניחי את הסטיגמות בצד, זה תרופה שעוזרת למחלה שהיא אמיתית. ציפרלקס או משהו דומה ישנה לך את החיים לטובה ויתן לך לנוח מעצמך ומכל ההרגשה השלילית הזאת. את לא חייבת לסבול, בטח לא לבד. רופא המשפחה גם יכול להפנות לטיפול דרך קופת חולים אצל פסיכולוג, אבל זמני ההמתנה ארוכים במיוחד מאז הקורונה. תיהי חזקה מאמי. את גיבורה ואת תצאי מזה יום אחד 💜

מדובר בחיים שלך ומשפחתך!! תחשבי שאם הבעיה הייתה פיזית, אצל ילדייך,את לא הייתיושבת בבית ומנסה לטפל בעצמך.!! לכי תשמעי קודם כל מה אומרים לך,תעשי זאת צעד צעד.

גם אני בהתחלה פניתי לטיפת חלב. הם חמודות מאוד שם אבל לא ממש עזרו לי. רק רופא משפחה הסבירה לי מה האופציות העומדות בפניי, שזה בגדול או הפניה לפסיכיאטר או ללכת למטפל שעובד עם הקופה בסבסוד.

רופא המשפחה התחיל לשאול אותי מול כל העולם ואחותו על הנושא הזה בגלל זה אמרתי חלאאאס לא רוצה כבר לטפל בעצמי

הרופא משפחה שלך זה לא בתוך חדר סגור במרפאה?

למה שרופא משפחה יעשה את זה?

הוא לא יכול לשאול מול כל העולם, את יכולה לדרוש שזה ישאר ביניכם. בעלי קיבל מרשם לציפרלקס מרופא משפחה וזה נשאר ביניהם ולא עבר הלאה. רק שימי לב שלוקח חודש להתרגל אליו ובנתיים זה חודש מהגיהנום.

נכון שירה, ציפייה בכמה סירטונים לא משנה את המצב אבל כן תתחיל טיפול כלשהו. היא לא מוכנה לכלום מסיבותיה שלה. אפילו שכבר פנתה לעובדת סוציאלית היא לא המשיכה. מסכימה שהמצב חמור, ואת מוציאה את התסכול על הילדה המסכנה שנפגעת ונפצעת ממש.

יש לי משהו להמליץ לך בשיטה טיבעית לחלוטין ועוזרת מאוד מאוד אני אישית.לא ממליצה על.פסיכיאטרים כי הם מוציאים אנשים יותר משוגעים בסוף. אבל זו רק דעתי מי אני אם את מעוניינת לשמוע על דרך טבעית תשלחי לי מספר וואצפ ותמחקי מיד

מצטערת שאני נוקשה כך, אבל מבחינתי המצב חמור ויש להתייחס אליו, אתמול. אני בעברי פניתי לטיפול נפשי, פסיכיאטרי ופסיכולוגי, בגלל דיכאון חמור, וזה הציל את חיי!!!! את צריכה גם לדאוג לשלומם הפיזי והנפשי של ילדיך. קחי בחשבון שהבת שלך יכולה לומר את המילים שהיא שומעת בבית בחוץ. אם כל מה שכתבתי לא יניע אותך לקבל עזרה אולי זה כן.

את חייבת לטפל בעצמך ומהר . יש זמן אין זמן את חייבת למצוא. להשאיר את הבנות אצל אמא, לדבר עם בעלך שיהיה איתן וללכת לקבל טיפול. עם כל הכאב מה שיקרה בסוף שבאמת הילדות ילקחו ממך מכות זה התעללות !

היום זה לא בושה בכל רשת חברתית כבר מדברים ומודעים לסוגי דיכאונות וחרדות . תקבלי טיפול תרופתי זה יקל עלייך ויתן לך אוויר לנשימה. אני הייתי אחת שעושה יוזמת רצה ...תמיד הייתי שומעת ורואה מסביבי אנשים עם דיכאונות וחרדות. אמרתי בחיים אני לא יהיה ככה והנה קיבלתי ביום בהיר התקפי חרדה וידעתי שאני חייבת לטפל ולא להדחיק .

לא שופטת אותך אבל בשביל הילדה שלא תגדל עם פגיעה נפשית תפני לרווחה לעזרה יש שם אופציה שתבוא אליך לבית עוזרת או מישהי לטיפול לבית

לי עזר ציפרלקס במצבי דיכאון. לא הייתי אצל פסיכולוג קראתי על זה קצת התייעצתי וביקשתי מהרופא משפחה. קחי בחשבון שזה פלסטר, לא פותר את הבעיה מהשורש אבל בהחלט נותן איזשהי הפוגה למחשבות ולנפש ועוזר לך לחשב התנהגות מחדש. אותי זה הציל. אבל אני לא פסיכולוגית ולא רופאה אז תתייעצי. שימי לב ובמידה ואת מחליטה לקחת בשבועיים הראשונים לעיתים זה מגביר את התחושות ובנוסף אם את רוצה להפסיק צריך להתייעץ עם הרופא באיזו הדרגה לעשות את זה מה שבטוח לא בבת אחת!! תרגישי טוב, את בטוח אישה טובה ומהממת, לא פשוט מה שאנחנו עוברות אחרי הלידה חיבוק