מה דעתכן ..? מאז שהכרתי את בעלי ידעתי שהוא אוהב ילדים, כולם גם היו אומרים כמה אבא טוב הוא יהיה וכמה הוא אוהב ילדים ויש לו סבלנות. לעומת זאת אני עד לפני שנה וחצי מעבר לזה שפחדתי מההריון עצמו ומהלידה והגידול לא התקרבתי לילדים זה לא היה מעניין אותי בשום צורה. עד שאחיינית שלי נולדה והבנתי שזה כן בשבילי וחבל על הזמן ואני לא הופכת להיות צעירה יותר. אז.. ילדתי לפני חודש וחצי וההרגשה היא שהכל התהפך. אני אמא שרופה ומאוהבת קשות! הייתה לי לידה זוועה והייתי בטראומה בשבועיים הראשונים אבל הכל עבר ואני מתאהבת בה כל יום מחדש. מה שממש לא חשבתי שיקרה לי. ובעלי ? מגיע הביתה מהעבודה ולא ממש מעניין אותו להרים אותה, לחבק אותה, לנשק אותה.. בהתחלה האשמתי את הפחד כי היא קטנה וזה מפחיד אבל כבר עבר זמן ועדיין שום דבר לא משתנה.. מה לעשות ? להעיר ? לדבר ? לתת לו לעבור את זה עם עצמו ? מה זה יכול להיות בכלל ?

זה בסדר גם בעלי חולה על ילדים ולתינוקת שלי רק עכשיו(כמעט בת 3 חודשים) מתחיל קצת להתחבר. טבעי שאנחנו האמהות שמטפלות יותר ועוברות את התהליך הזה ניקשר יותר מהר. את תראי שהיא תתחיל לחייך יותר ולהגיב הוא ישתגע עליה

להרבה גברים לוקח זמן להתחבר זה בסדר גמורררר

תני לו את הזמן שלו.. זה תהליך שהוא צריך לחוות ולעבור עם עצמו הכל בסדר תראי שזה לאט לאט יקרה🤍🦋

בדיוק כמו בעלי לקח לו זמן להתאהב ואני היתי לוחצת ורק מחמירה את העניין ועכשיו הוא מאוהב לא פחות ממני הילדה בת 4 חודשים

היא קטנה עדיין... עוד לא מגיבה לסביבה... סבלנות. בטוחה שהיא תהיה נסיכה של אבא :)

בול מה שקרה אצלנו רק עכשיו בגיל חודשיים מתחיל להרים אותו מיוזמתו, לדבר איתו ולחפש אותו כל הזמן. היה לי ממש הזיה כל הקטע הזה שאני נותנת לו אותו והוא פשוט מניח בעריסה ולא רוצה להיות איתו בכל שנייה אבל מהתגובות פה אני רואה שזה ממש נפוץ

תציבי עובדה. אין לתת את הזמן לדעתי. זאת חוצפה בעיניי. רצית להביא איתי ילדים , ידעת כמה זה קשה. אין שינה. אין יותר פריבילגיה לישון או לנוח נתי שבא לך. אל "תרגילי" אותו כי לא נעים לך.. כשמגיע , תגידי לו בא חך להתקלח ראשון או אני ? ומשם תמשיכי.. תיכנסי להתקלח. שיתמודד.

לדבר אבל לא בהאשמה. לבעלי לקח זמן להתחבר לילדים, האמת שגם לי. טיפל בהם מה שצריך וזהו. בערך בגיל חצי שנה התחיל החיבור. את התחלת לחוות את הילד מאז שהוא בתוכך והוא מתחיל מאז הלידה. זה שונה. גם הוא נמצא בעבודה ואת בבית אז הוא"צובר" פחות שעות עם הילד בתקופת זמן מסויימת. תני לו משימות קטנות.. למשל שאת רוצה לצאת להליכה ושישמור עליה או סתם להתאוור.. שיאכיל אותה אם את לא מניקה או שיחליף לה.. שיהיה איתה יותר זמן וזה יבוא

אהובי לדעתי עדיף להיות חכם מאשר צודק צריך להבין שגם גברים עוברים סוג של טראומה ולנסות להבין ולגלות אמפתיה היא תחכים לראות שזה יפתר הרבה יותר מהר בלי שום מריבות וחיכוחים בתקופה רגישה כזאת

לא לשם חתרתי.. ממש לא מריבות וויכוחים .. נכון , בנאדם בא אחרי יום עבודה. ונכון , קצת יותר קשה להיקשר. אבל מפה ולהגיד לא נעים לי , זה מוגזם. אישה אחרי לידה , צריכה את כל העזרה הפיזית והנפשית שיש. כן לראות איפה הקושי שלו אבל לא לשחרר לגמרי. כן לזרוק למים. גם היא צריכה לשבת בשרותים בנחת , להתקלח ולקבל קצת אוויר לנפש. לגיטימי לחלוטין. ממש לא צריך לצאת מזה פיצוץ.

אני בעד להגיד מה את צריכה ממנו הרוב לא יודעים מה לעשות וממש צריכים הוראות הפעלה. נתחיל בזה שיקל עליך, יסדר קצת, יבשל יוריד ממך עומס אני עושה לבעלי בהדרגה כל פעם משאירה אותו יותר זמן עם התינוק, מתקלחת יותר זמן 😂. נותנת לו אותו ברגעים של עירות וצחוקים ודואגת גם לא להעביר ביקורת ( עד כמה שזה קשה)

אהובי לא מדברת על עזרה. כשאני מיואשת מלהרדים, כשאני עושה משהו או כשאני מתקלחת בוודאי שהוא איתה. אני לא מדברת על עזרה, אני מדברת על חיבור בינו לבין הילדה. הרצון להרים אותה בלי שיצטרך לעזור לי. לאכול אותה בנשיקות וכו׳...

Shahar שוב כמו שכתבתי אני כן מקבלת עזרה, עידוד ותמיכה ממנו. אבל עדיין אין את הקירבה בינו לבין הילדה. אם אני עסוקה/מתקלחת וכו׳ הוא כן ירים ויחבק וירגיע אותה. אבל לא ברמה של חיבור כמו שחשבתי שיהיה.

זה נורמלי בהחלט . לגברים לוקח יותר זמן מאיתנו להתחבר לילד . את תראי שהיא יותר תגדל ותתחיל לחייך לו ולעשות עניין הוא יאהב אותה יותר מאת עצמו. זה קורה להמוןןןןן אין לך ממה לחשוש או להפגע

אל תתרגשי מיזה זה יעבור לו עם הזמן.. גם לבעלי לקח זמן בלידה הראשונה להתחבר לילדה , תחשבי שבהתחלה הם כל כך קטנים ועדינים והם גם כל היום אוכלים וישנים..אין איתם עדיין הרבה התעסקות. גם אנחנו רק מאכילות, מחליפות מקלחות ומניחות לישון לרוב, כשיש גזים מחבקים ומנסים לעזור, אבל אין עדיין את העיניין של לשחק איתם..בהתחלה זה יותר לטפל. גם בחודשים הראשונים הם קטנים ועדינים יותר, הגברים הם גדולים ואגרסיביים , ויש בהם את הפחד להחזיק תינוק כל כך קטן ועדין. את תראי שכשהיא תגדל עוד קצת, שתתחיל לחייך כשמסתכלים עליה ויהיה לה זמן ערות יותר ארוך, רק אז הוא יתחיל להתחבר, לצחוק איתה, לשחק ולאכול אותה בנשיקות. אני זוכרת שהייתי צוחקת על בעלי על זה שהוא מסתכל עליה מרחוק כאילו הוא לא קשור 😅 לקחתי את זה בהומור, תרגישי חופשי לישאול אותו אבל אל תכריחי אותו או תעשי עליו פרצופים על זה, תקבלי את מה שהוא מרגיש, אם לא וצנסי בכוח זה יגרום לכם למריבות ובכוח שום דבר טוב לא יוצא מיזה. זה יבוא לו לבד את תראי..בסביבות גיל 3-4 חודשים הוא כבר ירגיש יותר חופשי איתה , יותר קרוב ותאמיני לי שהוא יהיה מטורף עליה מאהבה!!

חכי עוד קצת מבטיחה לך חיוך ראשון שלו אליה וזהו הוא ישכח מכל העולם ורק היא תעניין אותו

אז יכולה להגיד לך שזה גם אצלנו היה ככה וממש הייתי מזועזעת לא הבנתי איך זה יכול להיות שהגבר שלי לא מתחבר ישר לילד ומחבק אותו, עוטף אותו ומנשק איתו כמוני שלא יודעת שובע. עברו חודשיים ומרגישה שעכשיו הוא מגלה אותו, מחייך, מחבק , מחפש אותו ישר שהוא קם בבוקר ומבקש להחזיק אותו, מבקש תמונות שהוא בעבודה. מאמינה שככל שהתינוקת תהיה יותר תקשורתית כך הקשר יתחזק בכל זאת כן תהיי עם היד על הדופק, אם את מרגישה שעובר זמן וזה לא משתנה תתייעצו עם גורם מקצועי.

אני קוראת את התגובות פה וזה ממש מחזק אצלי את הידיעה שגברים הם עולם שלם בדיוק כמו נשים וכל אחד מהם שונה לחלוטין מהשני.. הרבה פעמים יש סטריאוטיפים על גברים שהם כך ואחרת.. במציאות, כל גבר הוא אינדיבידואל ולא מודבקת עליו שום סטיגמה. הבנות כתבו כאן ממש יפה ואני בטוחה שכשהבת שלך תתחיל להיות יותר תקשורתית הוא לא ידע ממנה שובע!! בסוף זה בטבע שלנו ההורים. וסתם בשביל לסבר את האוזן, בעלי היה משוגע על הבת שלי מהשנייה שהיא נולדה מטפל מרים מנשק הכל.. ואני? מצאתי את עצמי בהתקפי קנאה אל מול הדבר הזה חחח הרגשתי שהוא אוהב אותה יותר מאשר אותי וזה מצחיק ממש לחשוב ככה, אני מייחסת את זה לעובדה שהייתי מאוד הורמונלית ושאנחנו שומרים טהרה אז מאוד התגעגעתי🙈