אני שונאת את חמותי!! הגעתי למצב שאני לא יכולה לראות אותה לא יכולה לשמוע אותה!!! די צאי לנו כבר מהחיים, תפסיקי להידחף בכל דבר! די להשמיע את עצמך!! יו אני כבר בעצבים כולי ממנה!!!!!!!

אם בא לך לפרוק את מוזמנת

גם אני הייתי ככה וגם היה פיצוץ וגם כמעט התגרשתי בגללה הבנתי שזה לא שווה את זה ולמדתי להתעלם ממנה את לא חייבת לראות אותה או לדבר איתה אם זה מה שעושה לך לא טוב (אני הייתי רואה אותה רק פעם בשבועיים לכמה שעות בארוחת שיש מעבר לזה לא הייתי זוכרת את קיומה) תזכרי שהיא לא שווה את הבלאגן בבית שלך ואת העצבים שלך

מבינה אותך באותו סירה יקירה . צריכה ללכת כל יום והיא עשתה לי תמוות ולי ולבעלי אין עדיין דירה . פשוט לא הולכת אליה וזהו

ללדת-*

סליחה??? מה זה פשוט לכבד אותה?? ואם היא לא מכבדת את הכלה שלה? ואם היא מתנהגת אלייה לא יפה? ואם היא לא מקבלת אותה? מאיפה לך איך מערכת היחסים בניהן מתנהלת ומה היה לפני ואחרי? אנונימית אני כל כך מבינה אותך, את חמתי אני דווקא אוהבת אבל את בעלה לא מצליחה לשמוע לראות ולסבול וכל כך הרבה עומד מאחורי זה שאני לא אוהבת אותו, קרו כל כך הרבה דברים!!! אז כן ליטל, כל אחת שלא אוהבת מישהו עומד משהו מאחורי זה, לא סתם לא אוהבים בן אדם.

נתקי איתה כל קשר בלי שיחות בלי פגישות עם כל הכבוד התחתנת עם בעלך ולא איתה מי שתעלה לי ככה על העצבים לא תפגוש אותי יותר לעולם סה טו

ליטל. זה ממש לא נכון לגבי חלק מהחמות, יש חמות שזה הכיף שלהן להתערב ולהציק כי קשה להן לקבל את זה שהבן שלהן כבר לא תחת אחריותן ויש אישה אחרת עכשיו בתמונה ! תתפלאי.. אני אישית ביחסי כבוד נטו עם חמתי, לא חברה שלה ולא כלום, שבאים אליהם מכבדת אותה בהכל ומראה לה כבוד ופה זה נגמר, גם לא מעוניינת מעבר לזה, אבל למזלי היא לא אחת שנכנסת בכוח גם!!! ( פעם אחת נסיתה ולא יצא לה מזה טוב כי ישר בעלי היה לצידי) אבל יש חמות שמחפשות בכוח

ואנונימית- תפסי ממנה מרחק , אל תתחברי יותר מידי ותשמרי על כבוד נטו בינכן, לאט לאט היא תבין את מקומה ולא יהיה לה נעים לפנות אליך כי לא תרגיש שאת פתוחה איתה ..

לא חייב להיות חברה של החמות אם לא מסתדר. נטו לשמור על כבוד ופה נגמר הסיפור

שמרי מרחק ממנה.

ליטל, אני יודעת שזה נשמע נורא מה שכתבתי. אבל היום אחרי 9 שנות נישואים אני לגמרי יכולה לומר שהיא לגמרי הרסה לנו את חיי הנישואים, את הפרטיות. אני מכבדת אותה מאוד ותמיד נחמדה ועוזרת, אבל בתוך תוכי לא יכולה כבר להכיל אותה. אני בוכה ממנה, עצבנית. ברמה שאני לא יכולה אפילו לספר מה היא עושה לי כי אני ישר מתחילה להתעצבן ולא להרגיש טוב. ועכשיו שאני בהריון זה עוד יותר משגע אותי. כל מפגש איתה אני הופכת ללחוצה, עצובה ועצבנית. אני מנסה לרווח את המפגשים איתה אבל היא פשוט קרציה, נעלבת מעבירה את כל האשמה עליי. שבוע וחצי הייתי חולה חצי מתה, במקום לדאוג ולעזור רק הפכה את זה שאני לא עונה לה לטלפונים והיא לא רואה את הילדים (כולנו היינו גמורים בבית עם חום גבוה). זה מה שיש לך לומר? שלחי סיר מרק, את גרה מטר ממני. שלחי הודעה נעימה של החלמה מהירה. וזה אחרי אינספור התערבויות, חיטוטים בחיים, עם הילדים. פשוט נמאס לי ממנה.