קשה לי ממש אני עם תינוק בן שבועיים וילד בן שנתיים. עד לפני שבועיים הילד בן השנתיים היה כל עולמי ופתאום שחקן חדש.. לא יודעת להסביר את התחושה אבל קשה לי מייסרת את עצמי עם מצפון שפתאום אני מתחלקת מבפנים לשניים. מרגישה פתאום רחוקה ממנו כועסת עליו הרבה יותר שמתנהג לא יפה ועושה דוקא, בעלי חולה כבר יומיים במיטה מרגישה עייפה, הורמונלית, ולא רוצה לרגע שהוא יהיה בצד בגלל התינוק אבל גם לא מצליחה ממש להעסיק אותו ולתת לו את התשומת לב שהיתה שלו לפני. וזה שובר אותי.

עוקבת.. נתנו לי עצה לקראת הלידה לנסות לשלב אותו ״בעזרה״- בוא מכינים יחד בקבוק, בוא תביא לי מוצץ איזה אח טוב אתה.. וכאלה. גם אם לא באמת צריך את הדברים האלו מן לתת לו משימות שהוא עוזר וחלק

גם לי נתנו כמה עצות ואני גם באותו מצב עכשיו כבר אחרת קצת אבל כשהבת השניה נולדה הגדול היה בן שנה ושמונה ואת צריכה לתת את רוב תשומת הלב לגדול - הוא מבין התינוקי החדש לא מבין עדיין ככה שאם נגיד שניהם בוכים , קודם הולכים לגדול מרגיעים ואז לתינוק ובעוד דברים ככה קודם הגדול וזה גיל שגעת הגיל הזה אצלי הוא עכשיו בן שנתיים וחודש וכבר רגיל אליה והכל טוב אבל מבינה אותך עם הדווקא

ונכון , לתת משימות של ״גדולים ״ מאוד עוזר המיוחד בקשר לתינוקי