לא מפסיקה לבכות.. שבוע 41 יש לי שלושה קטנים בבית.. ההתארגנות איתם בבוקר הייתה קשה ממש. בעלי הגיע רק מקודם לעזור לי. צעקתי עליהם מתסכול והייתי ממש נוראית. הם לא הקשיבו לי, לא רצו ללכת לגן, לא לשים נעליים. פשוט התייאשתי וחיכיתי עד שבעלי יגיע. נגעלת מעצמי.

וואי תקשיבי את בשבוע כל כך הורמונלי, מתקדם, כבד אין לך מה להרגיש רע עם עצמך . ילדתי בשבוע 40+4 והיה לי כבר מאוד קשה פיזית ונפשית כי את מפוצצת בהורמונים, לחץ וכל המסביב. זה קורה שמתעצבנים. תנסי להעזר בעיקר בבעלך בתקופה הזאת יותר. תבקשי סליחה מהילדים ותגידי להם שלאמא קשה וכבד ושהם צריכים להשתדל להקל עלייך אין לך מה להרגיש רע עם עצמך זה קורה

תודה רבה אני.. אוף אני כל כך כועסת על עצמי אם אני מתנהגת לככה לשלושתם באיזה זכות אני מביאה עוד ילד. ממש עצובה

תמיד יש מקום להשתפר וללמוד מטעויות. תגלי הבנה והכלה כלפי עצמך, את בשבוע מאוד מתקדם זה קשה- ולגבי הילדים העיקר שאת מודעת לזה שהצעקות בבוקר הן לא מה שאת רוצה שהם יזכרו ופשוט בפעם הבאה שהם לא יקשיבו תשתדלי לשים לב לזה :)

מה פתאום אל תגידי דבר כזה אני בטוחה שאת אמא מעולה ורגישה ואוהבת! פשוט הלחץ, הקושי, התסכול לפעמים זה גובר עלינו. זה קורה לכל אדם, לכל אמא. אנחנו כולנו בני אדם ועושים טעויות. אנחנו לא רובוטים ויש לנו רגשות ולפעמים קורה שמתפרצים על הילדים ואז מצטערים על זה. צריך להבין שזה קרה ואולי יקרה שוב וזה בסדר. פשוט לנסות לנשום, ללכת שניה לחדר אחר אם מרגישה שאת עוד שניה מתפוצצת. אבל זה בסדר כולם חווים את זה

קורה אהובה את בן אדם לא רובוט! אל תכעסי על עצמך , את כבר בסוף ההריון וההורמונים משתוללים.. בטוחה שאת אמא מדהימה לילדים שלך, זו תקופה קשה שתעבור תנסי להעזר בעזרה של בעלך ושל אנשים סביבך שיכולים לעזור

לפעמים זה קורה על תקחי את זה קשה לא קרה כלום הכול בסדר מבינה אותך ויודעת בדיוק על מה את מדברת