וואי עובר על בעלי משהו!! כבר כמעט חודש שהוא פשוט חסר סבלנות, מתפרץ על כל דבר קטן, פרצוף תחת, לחוץ ואפילו קצת ממורמר. כל ההריון החזיק יפה את עצמו ועכשיו פתאום משהו קרה. אני מבינה שיש לו לחץ בעבודה ובנוסף לדעתי הוא פשוט ממש ממש לחוץ מהלידה שמתקרבת בעזרת השם (אני כמעט שבוע 39) הוא לא משתף ולא מדבר על זה אז קשה להתנהל מולו בעניין הזה אז אני פשוט מנסה להתעלם ולספוג את הקריזות שלו. לפעמים הוא פתאום נרגע ומבקש סליחה, אני מנסה לא לשפוט אותו אבל וואלה גם אני בלחץ מטורף! לפחות אני עושה עבודה עם מטפלת ומנסה לשמור על קור רוח. אני לא יוצאת מהבית בגלל הקורונה ומבקשת ממנו שיזהר וישים מסיכה כי הוא מסתובב הרבה אבל התשובה שלו זה אני ילד גדול אל תגידי לי מה לעשות. הוא פשוט ראש בקיר הוא לא מבין שזה יכול לדפוק לי הכל! לפעמים אני אומרת טוב אולי עדיף ללדת בלעדיו וזהו כי הוא פשוט רובוט חסר רגישות! יש לכן עצות? אני כרב לא יודעת איך להתנהג אז אני פשוט סותמת בבית ואז עוד יש לו טענות למה אני עם פרצוף תשעה באב. האמת אני מפחדת אם ככה זה עכשיו מה יהיה כשיהיה ילד? 🥺 אוף מנסה לא להשבר…

גם לגבר יש תופעות לוואי 🖐

ליטל אין עם מי לדבר. אני ממש רוצה להאמין ולקוות שהוא כן נזהר ורק עושה עליי פוזה של אף אחד לא שולט עליי. אין לי כח לריב איתו בדרכ אני ממש לא סותמת וגם עכשיו אני עונה לי שלא ידבר איתי אם הוא עצבני כי ממש אין לי זין למצבי רוח שלו. אני מרגישה ממש שהוא בלחץ מהלידה ומהילד אבל וואלה תלמד לדבר ואם לא אז תסתום ואל תדבר בכלל. גם בעבודה שלו יש לו טירוף והוא נראה לי ממש לא יודע איך לווסת את כל השגעון שעובר עליי. הוא מחזיק מעצמו רובוט שיודע איך להתנהל כמו מחשב ולא מושפע מדברים אבל וואלה הוא שקוף רצח.

שעובר עליו*

אוריין לגמרי! הוא במחזור ושקוף שעובר עליו משהו אבל באמת שאין לי סבלנות במצבי לטפל ולנסות לדובב אותו במיוחד כשהוא ככ ראש בקיר וכל העולם דרמטי. באמת שאני כבר לא יודעת אם יהיה לי טוב שהוא יהיה איתי בחדר לידה. אני כבר בסרטים ממש