בן חודש נירדם רק על הידיים שלי שאני מלטפת אותו בפנים וחמתי צועקת עלי שאני מרגילה אותו לידיים ושיהיה לי קשה שאני אחזור לעבודה כל השבת רק ירדו עלי בגיל כזה באמת אפשר להרגיל אותם לידיים כי אני מרגישה שהוא ממש צריך חום וליטופים הוא גור קטן אני רק חושבת שאפסיק ואשים אותו במיטה ככה בלי חיבוקים אני בוכה

שתשחרר אותך, איף. הוא בן 4 שבועות תערסלי, תחבקי, תלטפי ותנדנדי... תעשי מה שאת רואה לנכון, ומה שהוא זקוק לו. נמאס לי כסר לקרוא פוסטים כאלו ואת ממש לא אשמה, אנונימית. סתם כדי לשתף, שלי נרדם על הידיים, הוא בן 4 חודשים. כבר שבועיים שלשנת לילה הוא נכנס לבד (שנות יום עדיין לא..) אנחנו מנדנדים לדקה, מניחים אותו במיטה ערני לגמרי, והוא מצליח להרדם בכוחות עצמו, בלי בכי. דווקא זה שהרדמנו אותו על הידיים, מקנה לו תחושת ביטחון והוא מגיע לעצמאות הזו לבד. הכל יהיה בסדר, יש לך ילד שמרגיש אהוב ומחובק. בהצלחה

וגם מה היא פאקינג צועקת עלייך?!

תודה היא אישה כזאת שלא משנה מה אני יעשה היא טובה יותר בהכל כאילו אנחנו בתחרות אני שותקת כי בעלי הוא בן יחיד והיא מרגישה שלקחתי אותו ממנה

גם חמי ככה הוא צעק עלינו שמרגילים אותו לידיים שהוא בוכה וישר אני מרימה אותו והוא סה"כ בן חצי שנה ואומר לנו לא להרים אותו, אני לא מתייחסת לחמי למה שאומר ממש חצוף התינוק שלי צריך ממני פינוקה ואני לא יפנק אותו בגלל חמי ממש חצוף ושהוא יתרגל לידיים אז מה אם זה יהיה ככה אז אני יתמודד עם זה ולא הוא

גם הבת שלי בת חודש ואני מרדימה על היידים ואני לא אקשיב לכל אחד שיעיר לי על הרגל ידיים מה שהילדה שלי צריכה תקבל בעיקר שהיא עדיין קטנטונת וזקוקה למגע והביטחון תסמכי על האינטואיציה האימהית שלך ואל תקשיבי לאף אחד

עד גיל שלושה חודשים הייתי מרדימה על הידיים ומרימה כל פעם שהייתה צריכה אותי, זה התינוק שלך ולא שלה!! גם לי אמרו למה להרגיל והנה היום בת 4 חודשים וחצי נרדמת לבד במיטה ולפעמים מתעצבנת שאהי מרדימה אותה על הידיים

הוא צריך אותך תמשיכי

שחמותך תשב בשקט חצופה. את אמא של הילד. זה קשה בהתחלה להיות בטוחה בעצמך ובצעדים שלך אבל לאט לאט זה נבנה ואת רואה עם כל צעד (גם בצעדים שאת מקשיבה לעצות מהסביבה ונופלת ומבינה שהאינטואיציה שלך צדקה), בילד הראשון זה על גבול הבלתי נסבל ואת תראי, עד שהילד יגדל, תעמדי על שלך. זה תהליך שאני מאמינה שכל אמא עוברת. החוסר ביטחון הזה ממילא שגם אם יעטפו אותך כל כך שביר אז קל וחומר כשיורדים עלייך. וכשזה מהצד של הבעל זה הכי קשה כי את משתדלת לא לענות ולהיות נחמדה ופוצי מוצי (גם זה כנראה יעבור). כשהילד יהיה חולה ואת תקשיבי לעצה של הסבתא או השכנה ואת תרגישי שזה לא נכון אבל תגידי לעצמך שלהן יש ניסיון ולך לא - ואז זה לא יצליח, אז זה יהיה עוד סימן קטן שאת צדקת. כשתרצי לתת טעימות לאט לאט או מהר מהר (כי את מכירה את הילד) ויציעו לך אחרת ותקשיבי - כי לך אין ניסיון- ותביני שהיית צריכה להקשיב לע מך, גם זה יהיה סימן בשבילך שאת יכולה לבנות ביטחון. את תגדלי מזה ותהיי אמא מעולה.

ממש לא להקשיב לחמתך תינוקות בגיל הזה זקוקים לחום שלנו למגע שלנו לפני רגע הוא היה בבטן במקום הכי חמים ומוגן שיש ופתאום יצא לעולם הגדול הזה שהוא לא מכיר הוא זקוק לך אהובה תעשי אך ורק מה שהלב שלך מרגיש

גם אם הם מתרגלים - נניח . זה צורך. לא כפת לי להרדים בידיים גם בגיל יותר מאוחר העיקר שהילדים שלי יקבלו חום ואהבה ובטחון חמותך שתשמור תדעות שלה לעצמה

לדעתי גם אם ההןרים עושים טעויות אז החמה לא צריכה להתערב כי החמה לא יחדה את הילד ומותר לעשות טעויות וללמוד מהם במיוחד בילד ראשון ואם זאת השיטה של ההורים אז מה איכפת להם כל דבר זה נראה שהם יודעים הכל ומבינים הכי טוב ואף פעם לא עשו טעויות, מספיק שישחררו כבר

ואוו דיי כבר שמישהו יסביר לאנשים האלה שלאאאא הם לא מתרגלים לידיים זו המצאה וכל אנשי המקצוע הטובים ביותר יגידו זאת, הם זקוקים לנו לחום שלנו לביטחון למגע זה רק תורם להם הם לא באמת מניפולטיבים בגילאים האלה