מצטערת מעמקי לבי ורק מי שבאמת תוכל לתת עצה ממקום קרוב ולא לעקוץ כי אנו באמת רושמת מהמקום הכי כואב של אמא יש לי ילד סנדויץ' . הוא כל הזמן אוהב לגרום לכולפ לצעוק ולבכות. כולם כולל כולם. סבתא אבא אמא אחים שלו פשוט מענה אותנו. הורס הכל בבית. אם לא מקבל מה שרוצב למד " להעניש" אותי ולעשות פיפי על כל הבית אני מפחדת להשאיר משהו חשוף עד כדי חרדה שאני עושה סריקה בבית לפני שאני נכנסץ לישון שלא יהרוס אם זה חבילת טושים או מספריים. אפילו משחת שיניים הכל הכל ממש טריגר לחורבן נגמרה לי הסבלנות . אין לי כבר כוח לתת חיבוק או להיות עדינה או ללכת על שברי זכוכיות בגללו כי הוא מפעיל סירנה של בכי ופשוט מורט עצבים אני וכל הסביבה סובלים מאוד. לאף אחד לא נשארה סבלנות אליו. בוא בן 4. בגן הוא בובה ואין סימנים לכל הטררם הזה הרופאים אומרים שככה זה בנים ויעבור ואני די בהלם שאומרים לי ככה כי זה ממש עינוי ככה תודה לכל מי שקראה ופליז בלי שיפוטיוץ כי אני ממש במשבר

אמנם לא חויתי את הסיטואציה הזו אבל עבדתי שנים רבות עם ילדים והייתי מציעה לך לנסות ללכת ליעוץ מקצועי של הדרכת הורים. נראה שהילד בודק גבולות שוב ושוב.

נראה שלילד חסר יחס. הוא ילד סנדוויץ', לא הגדול שמקבל יחס של בכור ולא הקטן שמקבל יחס של התינוקי בבית.. לא לפה ולא לשם. זה מצב שקורה די הרבה איתם. ממליצה על הדרכת הורים. צריך המון כוחות. תחפשו הדרכה שתהיה איתכם באותו ראש ותתחילו לעבוד על זה.

בנתיים את יכולה לנסות לשנות את הגישה הפוך על הפוך - לתת לו תשומת לב בלעדית, זמן איכות רק איתו. לשחק איתו במשחק שהוא אוהב, לראות איתו סרט לבד עם פופקורן, לצאת איתו לטיול קטן רק את והוא. ולהפוך את זה למשהו קבוע, למשל כל יום שני אחרי הגן אתם ביחד שעה

מה שהילד עושה-הוא מושך תשומת לב שלילית ,כי כנראה הוא צריך יותר תשומת לב או שחסר לו .. הוא יודע מה מעצבן /אסור ועושה זאת-על מנת לקבל יחס שלילי ההגבה שלך במקרה כזה אמורה להיות הפוכה זאת אומרת חסרת יחס לחלוטין -ובכל זאת להראות לו שהוא לא מרוויח ושם את שמה את הגבול -שבכך שהתנהג ככה ואת צריכה סתם דוגמא לסדר את הבית את לא לוקחת אותו לגן שעשועים וחבל . תנסי ,ואם את לא מסוגלת אז שאבא שלו יתמודד עם זה-בהצלחה בהחלט מאתגר

נשמע כמו מצב קלאסי של בדיקת גבולות. לנזוף בסבלנות ולא להתרגש מהבלאגן שלו לא ללכת על ביצים לידו ולהראות שאת לא מתרגשת מה״עונש״ שלו. במקביל הייתי מחפשת דרכים כן להעניק תשומת לב חיובית. לי יש ילד בכור וגם לו הייתה תקופה שהוא היה כועס ממש היה אומר אני אישה פיפי על הרצפה ומוריד מכנסיים בהפגנתיות הייתי כועסת עליו ומסבירה שזה בשום פנים ואופן לא מקובל, כלבים עושים על הרצפה ובני אדם בשירותים, ומי שעושה פיפי על הרצפה אי אפשר ללכת איתו למקומות כיפיים. אז הוא מאוד השתדל לשפר את ההתנהגות שלו שהוא הבין שללכת לצפות ברכבות ( אנחנו גרים ליד תחנת רכבת וזו היתה הפעילות החביבה עליו לאחהצ ) למשל מותנה בזה.

במקביל להראות לו דרכים כן לגיטמיות להביע את הכעס שלו. שהוא כועס להגיד לו דבר ראשון אני מבינה שאתה כועס. זה בטח היה לא נעים ש...

אני הייתח כזאת בתור ילדת סנדוויץ אמא תמיד התייחזה לאחותי הקטנה ואבא שלי לגדולה

אם את חיפאית יש הדרכות הרים חינם או בעלות סימלית של 15 שקלים במרכזי הורים בעיר והן מצויינות

לדעתי תפני להדרכת הורים. אולי הוא צריך טיפול רגשי

כמעט לכל ילד יש תקופות קשות וכמו שזה נשמע נכנסת ללופ שבאמת את לא מסוגלת להעניק לו את החום והאהבה שלה הוא זקוק ושבגלל החוסר שחה הוא מתנהג ככה.. זה בעצם ביצה ותרנגולת. יש לי מתבגר שכרגע שונא את העולם בכללי ואני ממש מזכירה לעצמי לחבק ולנשק אותו כל יום, הם חייבים את זה כדי לגדול וזאת התרופה לכל כאב. חוץ מזה לקחת עזרה, עם כל אחד מילדיי לקחתי ואני לוקחת עזרה והדרכה כשצריך. לא נולדנו פסיכולוגיות ויש מצבים שאנחנו צריכות ללמוד את הידע הזה ממי שרכש אותו. ממליצה לך בחום להיעזר, זה משנה חיים.

תודה לכולן כל מה שייעצתן פה אני עשיתי ועושה אנחנו מקדישים לו הכל מהכל ואסרטיביים כשצריך הוא מקבל המון יחס ותשומת לב. עד כדי כך שהאחים לא מקבלים את מה שמגיע להם כראוי. גלי תוכלי לכוון אותי איך מגיעים לטיפול רגשי ? דיברתי עם מטפלות ודורשות הון כסף לזה. יש דרכים מסובסדות? תודה לכולן באמת תודה ! שמתי אותו בגן ונסעתי לפינה מבודדת פשוט לבכות

אני יודעת כמה זה קשה... חיבוק

תודה שירה

היה לי אחיין כזה עכשיו הוא בן 7 הוא כבר רגוע

יקירה, מבינה לליבך קחי עזרה מקצועית, פסיכולוגית ילדים וכו שתתן לך כלים להתמודד איתו! חיבוק ענק

יקרה, דווקא בגלל שאת מציינת שבגן הוא בסדר גמור- זה בטח נותן לך ביטחון שזה לא משהו רגשי ולא ויסות ולא כלום.... בתוך תוכך את מכירה את הילד שלך ויודעת מי הוא באמת. תנסי להיזכר בתקופה שהוא היה עוד יותר צעיר. אני ממליצה לך בחום ללכת לחוג הורים (בטוח יש בסביבה שלך, והיום יש גם חוגים בזום). כשלומדים מה מניע את הילד כדי להיקשר להורים וממה

נקטע לי.... אנחנו מוסחים- הרבה יותר קל להתמודד עם הבעיות שמפריעות לנו בקשר עם הילדים שולחת לך חיזוק וחיבוק

תודה רבה מירי זה באמת בסימן שאלה , כי מלידה היה תינוק צרחן / בכיין בהנקה היה נרגע אבל ברגע שניתקתי חזרו הצרחות. שזה גם משהו שהפסקתי מאוד מאוד מהר. אני אמשיך לחפש עזרה מקצועית נורמלית. לא מצאתי איזשהי הדרכת הורים באזור. באמץ שאין שום הכוונה והרופאים לא עוזרים בכלל. אולי בהתפתחות הילד יואילו בטובם לחזור אליי. מתוקות כולכן רוב תודות

אם את רוצה- יש לי שם של מדריכה שמאוד מאוד עזרה לי אישית ויש מצב שאפשרי להיעזר בה גם בזום (ואז לא ממש משנה מאיפה את בארץ...)

יחד סנדוויץ זה מאוד קשה כי יש מעליו את הבכורה ומחתתיו את הקטנה ויכוח להיות שאת לא שמה לב אבל אין לו מקום את צריכה לפאר אותו ולתת לו פידבקים על דברים טובים גם אם בהתחלה זה לא אמיתי את צריכה להקפיד לשבח אם זה שהוא קם בבוקר ומתלבש לבד על איך שהיה בגן. על ציור יפה הןא עוה את שה בשביל תשומת לב מעבר לזה יש יעוץ להורים דרך הקופה תבקשי זה סוג של סופר נני כזה

הוא מקבל יחס מעל ומעבר מקבל יום משלו בשבוע לא מסתפק במה שאנחנו נותנים יש לו 2 אחים מאוד נוחים , לכן באמת באמת הכל הולך אליו הוא כאילו מגיע למצבים שהוא חייב להתפרק. לא משנה כמה הסיטואציה תהיה חיובית ונעימה , הוא יהיה חייב למצוא את הפגם. נגיד היום פתחנו משחק משותף כולנו של דוקים כאלה שמי שמפיל נופלים כל הקופים. משחק ממש כיפי. כל אחד בתורו. אין אפליה. והוא פשוט מוציא ומוציא בפראות. אני מסבירה ומסבירה והוא מתיש. מקבל כפיים , פרגונים , חיבוקים. כל הזמן פידבקים טובים על הדברים הטובים אבל נופל ברגשי. הכל מאוד מאוד קיצוני . כעס קיצוני , שמחה קיצונית , קנאה קיצונית. הסייעת אמרה שיש לה ילד כזה וזה אופי. אף פעם לא יסתפק במה שיש לו ותמיד יקנא לאחרים גפ אם קיבלו שווה בשווה. אז הפסקתי לקנות. התחלתי לעשןת דברים אך ורק משותפים. וגם לא זורם. התחלתי לקחת אותם פעמיים בשבןע אחרי הגם לטיולים על הים , ביער , כל מיני מסלולים מדהימים איך שעולה לאוטו , אחרי כיף מטורף , מתחיל לצרוח כי ךא היה כלום עד עכשיו. קשה קשה איתו ברמות. בא לי להסריט לכם וידאו שתבינו במה מדובר.

מירי כן אשמח . אתקשר אליה . אין לי מה להפסיד

וואי אנונימית, אני כל כך מבינה אותך.. יש לי אחד בוריאציה קצת שונה עם קשיים שמתבטאים קצת אחרת אבל זה קושי יומיומי ואין הפוגה.. את נשמעת כל כך מותשת ואני מזדהה ממש. זה כאילו כל מה שלא תעשי הילד לא יהיה מרוצה וזה קשה ומתיש. אני חושבת שעברנו איתו בערך 8 מטפלים דרך קופת חולים וכו ושום דבר לא עזר עד שטיפלנו עם פסיכולוגית מדהימה שעשתה תהליך גם איתנו ההורים.. היום הוא בן 14, יש הרבה עליות וירידות, הקושי שם אבל כבר למדנו להתמודד. אבל יש ימים שאני עדיין מרגישה מיואשת.. קחי אויר, זה הילד שהגיע לך לעולם, יש עוד דרך, קחי עזרה כי אי אפשר אחרת ותעברי יום ביומו. מחזיקה לך אצבעות

נשמע באמת לא פשוט. הוא מאובחן? מרגיש מהתיאורים שלך שזה מעבר לאופי. הורה, כמה שיהיה מכיל ומדהים ויעשה הכל, לא תמיד יש לו את הכלים. גם אם הפטיש שלך הוא הפטיש הכי טוב בעולם אבל את צריכה מברגה לא תבני שולחן. אפילו אם ברמת הלעקוב אחרי מדריכות הורים באינסטגרם אם את מרגישה שאת לא יכולה להרשות לעצמך.

מבינה אותך, אך לא ברמה הזו. אחרי שילדתי את השלישי לפני שבועיים אז הילדת סנדוויץ שלי התהפכה 180 מעלות, התקפי זעם, צרחות אם היא לא מקבלת מה שהיא רוצה, מרביצה לי תמיד ועוד.. כמו שאמרו לך לפניי עדיף לפנות לגורם מקצועי לי לדוגמא עזר מאוד זמן איכות רק איתה! הייתי מבקשת שיבואו להיות עם הגדולה והתינוקי, נכנסת לחדר של הילדה השנייה ופשוט משחקות שעה שעתיים. זה מאוד עזר לי ולה

וואי שירה אני כל כך מנסה נשבעת סיוון אני מחכה שיחזרו אליי מהתפתחות הילד מישהי זה לצערי לא עוזר כי בשניה שאצא מהחדר הוא יתחרפו. הוא פשוט ירביץ לאחים שלו. ישבור צעצועים יזרוק רהיטים. לא יתן טיפת מקום לנחת.

קודם כל שולחת חיבוק, התמודדות לא פשוטה בכלל וכל הכבוד לך על הסבלנות עד עכשיו! זה לא מובן מאליו! דבר שני אולי (אני הקטנה לא באמת יודעת) להרבות בתשומת לב חיובית, וכשהוא מחפשת תשומת לב בדרך שלילית לשים לו גבולות מאד מאד מאד חזקים וברורים, שייבהל מהרמה של הגבול זאת אומרת יש דברים שלא עושים נקודה!

שרה אני עושה גם את זה ופה הוא מתחיל לעשות פיפי אני שולחת אותו לחדר כשהוא באמוק. ממש זורק חפצים , צורח , מרביץ. ואני אומרת לו (לפעמים צורחת לפעמים ברוגע) כשתירגע אני כאן מחכה. הוא נרגע וחוזר. ולפעמים נשאר שם ועושה יותר נזק. מוציא את כל התכולה מהמגירות , עושה פיפי על כל הרצפה. מירי תודה רבה יקרה

וואו, נשמע לא פשוט בכלל. אין לי מה להגיד, רק שאני מחזקת אותך ושולחת לך כוחות מרחוק אני מנתניה ואם את צריכה עזרה, להפגיש עם ילדים אחהצ או כל דבר , אז בשמחה

וואי נשמע ממש לא פשוט אהובה.. שולחת לך חיבוק ענק מחזקת אותך מאוד לדעתי תפני דרך קופת חולים לגורם חיצוני כי את באמת מנסה ומנסה ונותנת מעל ומעבר וכל הכבוד לך!! מעריצה אותך על זה באמת. שולחת לך כוחות

שולחת לך חיבוק ענקי לא פשוט מה שאת עוברת וכל הכבוד לך על הסבלנות כנראה שזה אפיוני לילד אמצעי בעלי היה ילד סנדויץ' והיה מאוד מאוד קשה כל היום עצבים וצעקות אין לי עצות תלכי לפסיכולוג ילדים או טיפול רגשי כי עלשות פיפי על החפצים זה יותר מדי

אהובה אולי יש לו הרבה מרץ וכוחות לפרוק? הוא ככה גם בימים שיצא בצהריים לגן משחקים? תנסי יום אחד מממש ממש לעייף אותו. בנים חייבים לפרוק אנרגיה. תראי אולי יש שיפור וכמובן יש כאן גם מקום לחינוך. אמרת שביחס אליו ובפאן הריגשי את מתייחסת והכול אבל ניסית להעניש כשהוא עושה בלאגן? זה לא מפריע לו?

והאבסורד הגדול שזרים נשבים בקסמיו כי הוא ילד יפהפה ולא מבינים על מה אני מדברת. גם הגננוצ לא הבינו מה אני רוצה ורק עכשיו מתחילןת להבין וזורקות לי שהוא באמת במערבולת רגשית קשה

מוציאה אותם מלא גם גרים בבית קרקע ויש לנו בחצר ארגז חול !! עשיתי כל דבר כדי שיוכל להתעסק בדברים מרגיעים וגם להתפרק. אני מענישה בזה שאני שולחת לחדר אם ביטלתי פרס כלשהו , נגיד חטיף , זה יעשה רגרסיה מטורפת בהתנהגות . אני יותר אקבל עונש ממנו בצעקות , בבלאגן

ניסיתי הכל מהכל נועלים את עצמנו בשבתות , לא מטיילים , חוזרים מותשים. הוא ילד טוב , אוהב חיבוקים ויחס בצורה מוגזמת כמו שאר מצבי הרוח וזה מה שמצריך איזשהו טיפול

כמה אופציות 1. לתת לו כמה שעות בשבוע שהן רק שלו.. ממש לצאת איתו לאנשהו או לעשות איתי פעילות רק את והוא בלי אף אחד אחר שירגיש מיוחד ורצוי לדבר איתו בגובה עיניים שילמד דרכך איך אפשר להתבטא במילים "מפריע לי ש../מציק לי כש../לא נעים לי כש../אני רוצה.." 2. לקחת אותו לטיפול רגשי בגילאים האלה הטיפולים אצל פסיכולוגים הם דרך משחקי קופסא או צעצועים ותוך כדי מנסים לדבר על דברים 3. לקבל יעוץ ממישהו מוסמך / הדרכת הורים / חוג אמא וכו'..

תני לי להסביר לך . גם דרך אגב ממש לא מזמן למדתי על זה קצת . יש שלושה שלבים הראשון מתינוק לילדות מילדות לנערות מנערות לבוגרות מתינוק לילדות זה מגיל 4 הם הופכים להיות ילדים כבר וזה מתבטא בתפוסים התנהגויות כאלה ממש בוקדים גבולות מורדים וגם לפעמים חצופים . הרבה הרבה סבלנות . להסביר בסדר פנים יפות לחבק המון הוא צריך הרבה צומי כמובן שאם אמרת לא! אז זה לא! ולא לפול בדבריך למען השקט כי בשלב אחר בהתפתחות שלו זה יהיה רציני יותר . אני לא מקנאה בך ותאמת שגם ממש מפחדת למצוא את עצמי ככה חסרת אונים . תנסי להשען על משהו חינוך הילדים זה קשה אבל בסופו של דבר הם אנחנו בקטן . כמובן הייתי ממליצה לך לעזור לו בריכוז האינרגיה,הכוונה - שעתים לפני שהוא הולך לישון לנתק אותו ממסך , זה משפיע מאוד על הקפיצים שיש בו גם הייתי ממליצה לא להראות לו בכללי סדרות אלימות , זאת גם אחת התופעות שיכולות לגרום לו לרצות להתנהג ככה או ללכת בדרך כזו . להשאיר סביבו סביבה נעימה של רוגע ונחת וחיבוק עמק בהצלחה .

העיצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך מהנסיון שלי עם ילד דקה שמתנהג דומה זה פשוט לסדר את הבית בדרך שמתאימה לו. כל מה שאני לא רוצה שיגע נעול בארון או למעלה, על כל הארונות מטבח יש מנועלים של מגנט, קניתי משהו שלא מאפשר לו לפתוח את הדלתות לחדרים ולשירותים. אל תדאגי יש עוד מקום לחינוך אבל זה מאוד מקל על ההתמודדות. זה בעיצת מדריכת הורים שלקחתי, שגם לא מזיק לקחת אם יש את האופציה הכלכלית