התלבטות אמיתית — תגידו לי אם אני מגזימה: אני עושה גבות אצל אותה מישהי כבר 18 שנה. לא כל חודש, לפעמים ניקיתי בבית, אבל תמיד חזרתי רק אליה. היו תקופות של קביעות, כל שלושה שבועות. למדנו גם יחד בבית ספר, ותמיד שמרתי לה מקום חם בלב. כשהתארסתי, אמרו לי שמקובל להזמין לחתונה אנשים שליוו אותי כל כך הרבה שנים, אז הזמנתי גם אותה. בעיניי זו הייתה מחווה של הערכה ורגש, לא משהו פורמלי. יום לפני החתונה הגעתי אליה לעשות גבות. היא כמובן לקחה תשלום מלא (לא שזה העניין), ואז אמרה לי, בנימה די קרה, שהיא “לא הולכת לחתונות של לקוחות — כי אז זה לא ייגמר”. נעלבתי. ממש. הרגשתי שלא ראו אותי, רק עוד “לקוחה” מתוך רשימה. והחלטתי שאני לא חוזרת אליה יותר. האם אני מגזימה? או שזו תגובה טבעית כשאת נותנת מקום למישהי בלב — והיא לא מחזירה?

בבקשהההה מתחננת אליכן אולי מישהי עברה את זה גם עם התינוק/ת שלההההה הבת שלי בת ארבעה חודשים. התחלנו מנוטרילון רגיל עשה לה שילשולים מים בלי הפסקה, עברנו לנוטרילון קומפורט התחילו לה תסמינים של ריפלוקס ממש נאנקת מכאב, בקושי מצליחה לסיים בקבוק וכו׳… עברנו לנוטרילון AR לא עזר אז הוספנו אומפרדקס לתקופה מסוימת וזה עשה פלאים לתקופה ואז שוב רגרסיה וחזרנו לאותם התסמינים כולל צואה רכה עד מיימית. רופאת הגסטרו אבחנה את המצב הזה כאלרגיה לחלב וריפלוקס. שינינו לה את האוכל לנוטרילון פפטי כבר שבוע וחצי והיא עדיין עושה צואה דיי מיימית ופולטת בכמויותתתתת אבל ממש כמויות ברמה של חצי בקבוק, היא לא נראית כאובה כשהיא פולטת ולא בוכה, זה גם לא נראה הקאה חלילה פשוט יוצא לה מהפה כמות ענקית של נוזל התמ״ל אחרי האוכל… אני מחליפה לה בגדים בכמויות ברמה כזאת!! אני כבר אובדת עצות!!! מה עושים במצב כזה? מה עזר לכן???

שבוע 29, כל רגע נתפס לי השרירים בכף הרגל. מוכר למישהי? מה אפשר לעשות?