אני לא באמת יודעת איך מסכמים 9 חודשים ולידה אבל אנסה להתחיל הריון ראשון. כל חיי חיכיתי לרגע שבו אהיה אימא, שאקים את הבית שלי עם בעלי ונזכה לחיות חיי משפחה אמיתיים וטובים, שאצליח להעניק לילד שלי מה שאני לא קיבלתי בילדות. ואז התחתנו, נכנסתי להריון.. השמחה שהייתה לי בלב הייתה ענקית, חיכיתי לילדה הזאת כל ה9 חודשים אפילו שהייתי לבד, אפילו שהיה לי הריון מורכב, חיכיתי והתפללתי שהילדה הזאת תקבל את החיים הכי טובים שמגיעים לה. ואז הגיע שבוע 40, הלידה עוד לא הראתה סימנים שהיא מתקרבת, 3 פעמים בית חולים ושום דבר לא זז. השבוע הזה היה השבוע הכי מורט עצבים בעולם, התנתקתי מכולם, מכל הפלאפונים, מהווטסאפ, פשוט חיכיתי כבר לרגע. עוד יום עבר ועוד יום והלידה לא הגיעה, הרגשתי שאני משתגעת מהמתח ואמרתי לבעלי שזהו שבוע 41 יולדים ויהי מה. הגעתי לביקורת בבית חולים ואמרו לי שיש מיעוט מים לעובר .. חייב להתחיל בלידה! אני התרגשתי מאוד אך גם חששתי ביקשתי לא לדבר עם אף אחד ושלא ידעו ביינתים. חדר לידה. ושם הכל מתחיל פיצוטין ועוד פיצוטין, פקיעת מים צירים מטורפים ו30 שעות מרותקת למיטה וסגורה בחדר. כשהגיע הרגע המיוחל שבו הגענו לפתיחה מלאה אני לוחצת ולוחצת במשך שעה וחצי והתינוקת לא רוצה לצאת, החליטו לחתוך ואז גילו למה היא לא יצאה, היא יותר מ4 קילו! אף אחד לא שם לב ולא ראה.. אחרי הלידה התחלתי להרגיש סחרורות צניחה בלב ואיבוד תחושה בגוף. התעלפתי. הרופאים לא הבינו מה קורה, לקחו לי את הילדה לתינוקיה ולא ראיתי אותה בקושי. מסתבר שאיבדתי כל כך הרבה דם שנותר לי המגלובין 6 בגוף. לא חזרתי לעצמי, אושפזתי שבוע וקיבלתי 3 מנות דם ושתי ברזל לא יכולתי לקום מהמיטה, הכל היה נורא, כל היום בוכה, סחרורות, דכאון אחרי לידה. דכאון אחרי לידה? הגענו הבייתה ולא הפסקתי לבכות כל היום. הלחץ מההמשך, הפחד מהלבד הזה, החוסר יכולת לשלב אותה עם החיים שלי. איבוד תאבון בצורה דרסטית, תחושת מועקה בלב עם כישלון ורצון לאבד את חיי. ההרגשה הזאת, שאת לא מסוגלת לתת לבת שלך את מה שהיא צריכה אחרי שכל כך קיוותי לזה הרסה אותי. פחדתי. פחדתי לא להתחבר אליה, להכאיב לה, לגרום לה צער.. אז מה בעצם אני מרגישה אליה עכשיו? לא יודעת. אני דואגת לה, אני שומרת עליה, אני מוותרת על עצמי בשבילה אבל אהבה זה דבר גדול, כן, אני אוהבת אותה, אבל אהבה שכואבת בלב הלוואי שאזכה להרגיש אליה את ההרגשה שצריכה להיות, הלוואי שיעבור לי הפחד והחרדה מההמשך הלוואי שאלמד לשחרר ולהשתחרר מהכלא של עצמי הלוואי שאקבל את מי שאני כי מי שאני זה הכי טוב לה רק צריך ללמוד לקבל

חיבוק גדול ❤ יש היום דרכים להתמודד עם דכאון אחרי לידה, אל תשארי עם זה לבד. תדברי עם הרופא שלך, תחפשי פסיכותרפיסטית... לגבי הבת שלך- את שם בשבילה, גם אם ברגשות מעורבים כרגע. וזה לא מעט.

מהממת את, האהבה לא באה על ההתחלה תאמיני לי שקרנית מי שתגיד את זה.. לאט לאט את תלמדי לאהוב אותה תלמדי לאהוב את הסדר יום שתבנו לעצמכן בעזרת השם שתזכו לאושר ובריאות אמיתית את אלופה 🤍

מהממת איזו כנות💘 שתזכי לגדל אותה בנחת האהבה לא חייבת להיות כואבת ובונים אותה לאט לאט

כל תגובה מחממת את הלב, תודה! טוב שיש את הקהילה הזאת שיכולה להבין הכי טוב מכולם את המצוקה

איזה סיפור וואו תודה לך על הכנות והפתיחות כמו שכתבו לך אל תישארי לבד עם כל הקשיים, תקיפי את עצמך בתמיכה כמה שאפשר. יש גם דולות שעושות עיבוד אחרי לידה, וזה יכול ממש לעזור לנשים אחרי לידות קשות, אולי זה יתאים לך.. לגבי הקטנה, נשמע שהלב שלך לגמרי במקום הנכון, מה לעשות שעברת סוג של טראומה כדי לזכות בה.. האהבה שלך כלפיה תגדל ותתעצם מיום ליום יותר ויותר. תאמיני בעצמך, כמו שכתבת בסוף, את מסוגלת וכל מה שהיא צריכה זאת את..! חיבוק גדול

את אמיצה ואמא מדהימה 🤗

אהובה יקרה איזה מהממת את💔 זה יגיע לאט לאט, בלי לחץ, הכי חשוב להיות רגועה ולתת לזמן לעשות את שלו…

אהובה כמה זמן אחרי לידה את? יכולה להגיד לך שבמשך 3 שבועות הרגשתי כמוך בכיתי לכרית שאני לא רוצה להיות אמא ושאני לא רוצה להיות כל החיים בחרדה על היצור הקטן הזה. בכיתי שלעולם לא אצא מהבית יותר בלעדיה ומצד שני לא סמכתי על אף אחד שישאר איתה חוץ ממני! בכיתי יום ולילה וכשבעלי היה שואל מה אני צריכה כדי להתאושש, הייתי עונה לו ״למות״ כי ככה הרגשתי לרגעים. יש מושג כזה שנקרא ״בייבי בלוז״ מדובר על דכדוך אחרי לידה שקורה ל80% מהנשים!! את ממש לא לבד ובמידה ולא מדובר בדיכאון אני מבטיחה לך שזה משתפר אני אישית רק חודש וחצי אחרי וכבר חל שיפור קל יצאתי קצת בלעדיה קבעתי דייט עם בעלי וביקשתי מאמא שלי בייביסיטר עשיתי ציפורניים כדי להרגיש טוב ישנתי קצת ופתאום החיים שוב קיבלו הגיון וצבע. והילדה? אהבת חיי! אני מתמוגגת ממנה.

וואו שולחת לך חיבוק חזק, את גיבורה אמיתית ❤️

מהממת שאת הייתה לך לידה לא קלה בכלל וכל הכבוד לך ואת אמא מדהימה וזה הכל הורמונים ויעבור ואת תאהבי אותה כמו שלא אהבת בחיים שלך אל תדאגי🌹

וואי אני קוראת את זה עם דמעותתת כל כך מבינה אותך זה לא פשוט בכלל אבל זה טבעי ואת אמא מושלמת!! לוקח זמן להתרגל למצב החדש ותכף הכל יעבור כל ההורמונים האלה ירגעו ואני בטוחה שתצליחי לחשוב רק על הטוב.. ובכל זאת אם תרגישי שקצת יותר קשה לך תבקשי בקופת חולים לדבר עם מישהי זה ממש עזר לי❤

היי אהובה לי אומנם הייתה לידה רגילה אבל מה שאחרי הלידה זה בידיוק מה שהרגשתי הפחד הדיכאון החרדות לא הייתי ישנה בלילות הייתי מסתכלת עליה ובוכה מפחדת שיקרה לה משהו . אמרו לי שזה לגיטימי אחרי לידה בשבועיים הראשונים וברוך השם אחרי חודש וקצת זה עבר לי היום היא בת 4 חודשים וכן למדתי לשחרר לי גם ממש עזר העריסה המתחברת ככה היא הייתה לידי בלילות והייתי יותר רגועה על תדאגי זה יעבור לך עם הזמן תיהי חזקה ותעשי הכל כדי להתחזק על תישארי לבד תבקשי עזרה מהמשפחה אמא בריאה ומאושרת שווה תינוקת מאושרת בהצלחה

את עברת לידה לא קלה בכלל אפשר להבין אותך, עם הזמן תרגישי את האהבה שלך אליה, כשנותנים מקבלים, קצת סבלנות, ב"ה יהיה בסדר ומזל טוב♥️❤♥️❤

הרגשות שלך ככ נפוצים. תחושת דכדוך אחרי הלידה היא שכיחה, וגם אני חווה אותה ברגעים אלו ממש (ילדתי לפני 10 ימים). אם תרצי לשתף מעבר, אני כאן. אשמח לתת לך את המספר שלי❤️

ריגשת ברמות הפתיחות והכנות והכוח שלך מעוררי גאווה והשראה ! את לביאה ״הטראומה״ מהלידה עוד טריה אבל היא תתרפא ולאט לאט תשכח ומיום ליון הילדה גדלה ונקשרים ומתחברים , תתחיל לחייך ולעשות דברים קטנים שגרמו ללב שלך להנמס סומכת עליכן שתהיו אם ובת מדהימות שלא נתנות להפרדה ❤️‍🔥🙏🏼🙌🏻💋

ואי תשמעי לא קראתי את התגובות מעליי אולי רשמו לל את זה כבר, אני עברתי לידה היסטרית וטראומתית (צניחת חבל הטבור. קיסרי חירום. תינוק שנולד בלי נשימה ודופק. שבוע שלם הוא בטיפול נמרץ ואני רק מדרדרת בשבוע הזה. נורא!) וכשחזרנו הביתה הייתה מלאה בכאבים בגוף ובנפש פחדים תסכול בכי הורמונים דכאון הכול הכול. טיפלתי בתינוק כי היה צריך! היה צריך להניק אותו אז הנקתי. היה צריך לשיר לו אז שרתי. חיבקתי החלפתי טיטולים כי צריך!! רק אחרי 3-4 שבועות(בלי להגזים) הרגשתי שאני הקשרת אליו שאני אמא שלו והוא ממש התינוק שלי שצריך אותי ואני ילחם עליו ויגן עליו מהכול ואז הכול ממש השתנה ונהיה לי המון כח לטפל בו ולאהוב אותו והתסכול והדכאון מהלידה באמת דעכו לאט לאט..

נקשרת אליו*

ריגשת מאוד ליבי איתך, עברתי גם לידה קשה וחוויתי גם דיכאון אחרי לידה, נדירות הנשים שבלידה הראשונה שלהן לא חוו קושי כזה או אחר, זה טיבעי אל תרגישי שונה אבל הכי חשוב שתדעי שזה עובר הזמן מרפא את הכאב את תרגישי עם הזמן יותר טוב וזה כבר ישפיע על המצב הנפשי שלך תישני יותר טוב, גם חוסר שינה מוביל לדכאון, תתני לגוף שלך מה שהוא צריך, תיצאי תתאווררי זה משחרר, היום אני כמעט 4 חודשים אחרי ואין מאושרת ממני אני קשורה לבייבי ברמות ואני ישנה יותר טוב ברוך השם ❤

תודה רבה לכולן, באמת כל כך לא מובן מאילו חשוב לשמוע מילים כאלה ברגעים קשים הלוואי שאצליח לעבור הכל כמו שאתן מתארות ושזה רק דכדוך חולף❣️

את מדהימה ואלופה! אל תשארי עם זה לבד..אם יש לך חברות טובות או מישהו שאת סומכת עליו..תשתפי, תיפרקי, אפילו תבקשי עזרה..האנשים שאוהבים אותך דואגים לך ורוצים לעזור לך ..❤️⁩

ואווו אני ממש בוכה איתך!! קודם כל מזל טוב ובשעה טובה❤️❤️ מציעה לך לפנות לאשת מקצוע קחי טיפול זה לא בושה חיבוק גדול וחזק ואם את רוצה לפרוק אשמח לדבר איתך

וכן זה באמת תופעה שקוראת לכולם אני זוכרת שאחרי הלידה השנייה חטפתי שוק ואמרתי לבעלי שאני בדיכאון אחרי לידה אין ספק שזה אירוע לא פשוט ומשמח ביחד לידה