היי אהובות♥️ פורקת קצת.. בעלי חייאתי שלי היה בשביעי באוקטובר בעוטף בנובה ובעוד מקומות שאני לא יכולה לרשום עם היחידה שלו, איבד חברים ליחידה בידיים ראה דברים מאוד קשים שהעיניים לא צריכות ליראות, זה צילק אותו בכל מובן המילה.. אומנם הוא בן אדם חזק פיזית ונפשית ועבר הכשרה למצבים כאלה אבל שום דבר לא הכין אותו למראות שראה, הוא מנסה להמשיך כרגיל ולהסתיר את מה שעובר עליו בשביל שזה לא ישפיע עלינו ויפגע בנו אבל אני רואה בעיניים שלו לא יודעת איך להסביר מבט חלול בחיים לא ראיתי אותו ככה או בוכה רק פעם אחת כשהבת שלי ואני היינו בין חיים למוות בלידה השניה שלי, עכשיו אחרי שנתיים נראה לי הוא בדאון רציני הוא מטופל ביחידה אצל פסיכולוג וקב״ן ועבר תחקיר פסיכולוגי ויצא שהכל תקין ברוך ה אבל מרגיש לי שהם מפספסים או שבעלי פשוט מסתיר מאוד טוב את הרגשות שלו ומה שעובר עליו. אני מנסה לעזור לו בכל דרך אפשרית אומרת לו שפשוט יפרוק לי אני אצליח לעמוד בזה ראיתי ועברתי דבר שתיים בחיים אבל אין הוא לא מספר כלום.. עכשיו איך זה מתבטא אצלו אנחנו מדברים לדוגמא ואני רואה שהוא לא איתי הכוונה לניתוקים, קושי בלהרדם, הפסיק לשתף מה עובר עליו, אין לו חשק לכלום אפילו דברים שהוא אוהב לעשות כמו להתאמן.. אני מדברת על בן אדם שמתאמן 7 ימים בשבוע פעמיים ביום גם בגלל העבודה שלו וגם בשביל לשמור על הכושר הגופני. הצעתי לו אולי שידבר עם המפקד שלו שיצא להשהיה זמנית מהשטח ויטפל בעצמו אבל הוא בתוקף מסרב מצד אחד אני מבינה אותו העבודה שלו זורמת לו בדם והוא מכיר את זה מאז שהיה בטיטול אבא שלו גם היה ביחידה הזו ואמרתי לו אולי תתייעץ איתו לפחות תפרוק לו אם אתה לא רוצה לשתף אותי גם מסרב, מצד שני אני לא יכולה ליראות אותו ככה הוא נובל לי מול הפנים וזה בא לו בתקופות לא תמיד הוא ככה. מה אני יכולה לעשותתת אני אובדת עצות😭💔