היי בנות אשמח לעזרה ממכן, עם בעלי 6 שנים נשואים שנתיים. עד הלידה הכל היה טוב בנינו ומאז רק פיצוצים הוא עייף עצבני וגם אני. אנחנו גרים יחסית רחוק מהמשפחות שלנו, אמא שלי המלכה משתדלת לבוא פעמיים בשבוע ושישישבת מכינה הכל ומגיעה לעזור. מצד המשפחה שלו בקושי באים וגם אם כן כי יש משהו באיזור(הכי מעליב). יש לציין שהיינו בקשר ממש טוב ולא ציפיתי מהם להתנהג ככה. אני מרגישה שאני קורסת עברתי 4 חודשים לא פשוטים בלשון המעטה נפשית ופיזית. איך אפשר להתקדם מכאן? אנחנו כל הזמן רבים כבר לא בא לי להישאר

החלום שלי היה להיות אמא ולהעניק לבת שלי את כל העולם לפעמים אני מרגישה כמו רובוט

אנונימית נשמע ממש ממש קשה, ותזכרי שזה עוד ממש מוקדם וזה טבעי שאתם מסתגלים לשינוי הכי גדול בחיים שלכם ועייפים וחסרי כוחות. את עוד תהיי האמא שחלמת, יש לך איתה את כל החיים. זאת רק תקופה והיא חולפת. תנסי לזכור את זה ולהיות סלחנית כלפי עצמך וגם כלפי הבנזוג. ואפשר תמיד להעזר בטיפול כדי לאוורר קצת את הרגשות ולתקשר במרחב נוח.

אצלי זה אותו הדבר, ומסתגלים. המשפחה שלי עוזרת והמשפחה שלו עושה טובה. והיו לנו הרבה ריבים ועדיין יש בהקשר לגידול, השכבה, טעימות.. אבל לומדים להתפשר. נשבעת לך מבינה.

אם את רוצה צלצלי.

אצלי דרך אגב בן 7 חודשים

מאיזה גיל זה הופך להיות פחות מורכב? אני מניחה שאצלך זה השלב של השיניים

לפי מה שאני רואה ,הרבה דיבור, יום כן יום לא, הרבה עבודה על הזוגיות, דייטים, אולי מצחיק אבל עשינו חוקים מה יקרה בכל דבר שנעשה בהקשר אליו, ולפני שיוצאים אנחנו מתאמים ציפיות. לפני שהולכים החוצה או למשפחה מתאמים ציפיות מה יקרה.

יצא לכם לעשות משהו לבד רק שניכם התקופה הזו?

בר תודה מאמי ותותי לא בכלל לא קבענו ביום נישואים ללכת וההורים שלו עשו טובה שרצו לבוא אז לא רציתי כי אני לא סומכת עליהם ועל אמא שלי נופל הכל

אז תנסי למצוא את הדרך כן לעשות משהו רק שניכם. בטוחה שזה יעזור אתם צריכים את זה וככה עובדים על הזוגיות.. אחרת השגרה גומרת