שבוע 17 כל כך קשה לי עם בעלי .. מאז ומתמיד הוא היה אדם ביקורתי כזה שיש לו מה לומר על כל דבר כמעט. אני הייתי מכילה יותר רגועה יותר והדברים הסתדרו. אולי בגלל ההורמונים או שפשוט נמאס לי להכיל את הביקורתיות הזאת כל משפט שני שלנו הופך לריב. אני חושבת שהיציבות הנפשית שלי לא בשיאה ואני נורא זקוקה לחיבוק חם ולאהבה אבל מצד שני אני גם תוקפנית ולא מאפשרת את זה. ההריון שלי לא פשוט בכלל אני סובלת מסימפיזיוליזיס ומהקאות מרובות ועובדת עבודה פיזית מאוד בתינוקייה . אני חוזרת הביתה מהעבודה מותשת נפשית ופיזית.. והוא כל הזמן אומר שאני בטלנית עצלנית וכו זה נוגע לי איפשהו כי אני רואה נשים לידי בהריון שמצליחות לעבוד ולהחזיק בית ולטפל בילדים בבית והכל ואני לא. הוא עוזר אבל לא מפסיק לדבר על זה שהוא עושה הכל ושאני לא עושה כלום ורק מוריד לי את הביטחון על האמא והאישה שאני.. לפעמים בא לי פשוט לברוח ומצד שני זה רק יעשה יותר גרוע ואני לא רוצה פשוט להיעלם לבן שלי

היי בנות הקטני צריך לאכול וכשאני מכניסה לו את הפיה לפה הוא מתחיל לבכות זה קשור לגזים?