בנות יקרות היום הוא יום המאבק לאלימות נגד נשים. בהזדמנות זו רוצה לשתף בסיפור אישי בגיל 17 הכרתי בחור שהיה בן 22. הוא היה אדם פרמיטבי כמובן שתמיד עמדתי על שלי הוא היה האהבה הראשונה שלי אך מעולם לא הרגשתי צורך להיות בובה שלו. הייתי צריכה להתגייס לצבא בגיל 18 וחצי והוא סירב ממש ואמר לי ברגע שתתגייסי הקשר הזה לא יחזיק צבא זה מקום שפותח את העיניים ואני סירבתי אין סיכוי שאוותר על החוויה של הצבא(ולשמחתי אלה היו השנתיים הכי טובות שהיו לי) במהלך כל תחילת הטירונות והשירות לאחר מכן הוא חיפש אותי והתנהג בצורה מזעזעת עד שיום אחד לא עניתי לו והוא פשוט שלח לי צרור של קללות ופהההה זו הייתה התפנית בעלילה שלי. החלטתי שלא משנה מה אני קמה והולכת. ובדיעבד היום אני מבינה שאם לא הייתי קמה והולכת הייתי שפחה שלו כי ככה הוא גדל להיות שייח בבית והאישה היא קטנה שלא תפתח לעולם קריירה ותהיה בצילו. בנות יקרות מי שחווה אלימות בין אם זה כלכלית, מילולית או פיזית זה הזמן שלכן לקום וללכת כי לאף אחת לא מגיע גבר שיתן לה להרגיש פחות טובה ופחות מוצלחת. הגוף שלנו ברשותנו וההחלטות בחיים שלנו הם רק שלנו, הוא יכול רק לייעץ ותו לא.

מדהימה! חשוב להעלות מודעות לכל סוג של אלימות. פיזית, מילולית, כלכלית וכו'...