היי אשמח לעצתכן❤️ בעלי בדרך כלל בחור זהב, כולם יעידו עליו כך נותן מעצמו, מוכן לוותר על הרצונות והדברים שלו בשביל המשפחה והחברים ופשוט בחור ממש ממש נחמד. אבללללל כשאנחנו רבים, או כשלפעמים הוא מעצבים או עייפות זורק לי מילה פוגעת (לא קללות) או מתנהג בצורה אגואיסטית (כמו לקום ב12:30 בצהריים כשיש לנו תינוק בן 4 חודשים בלי עזרה בכלל!!) ואני בוכה מזה, הוא פשוט מתעלם מהבכי שלי, מתעלם!!!! מקסימוווום אומר שהוא מצטער וגם זה נשמע לא עם כוונה. מאיפה הרוע הזה לראות את אישתך בוכה ולהתעלם?? להמשיך לישון או ללכת להניח תפילין או כל דבר אחר איך?? לא מצליחה להבין איך הוא ככה.... ותמיד היה ככה, פשוט אחרי החתונה והלידה אני מצפה ממנו לשנות את ההתנהגות הזו וזה לא קורה!! כל פעם אומר שהוא מבין ןשהוא דפוק ובכל זאת כשאני בוכה- תמיד תמיד מתעלם....

הוא לא נשמע זהב בכלל ומה שאחרים מעידים עליו לא שווה כלום אם זאת ההתנהגות בבית. להגיד אני דפוק זה סתם לפתור את עצמך. ממליצה על טיפול זוגי או שנשמע שהוא דתי אז אולי רב שיקשיב לו... ככה לא תנהגים לאישתך.

נשמע כמו מה שאני חוויתי וזה ממש לא זהב

זה נקרא לקרצות את הסביבה שהם יחשבו שאתה זהב אבל בבית את סובלת והמון

לרצות

צודקות בנות מה לעשות??

בחור זהב הוא ממש לא . יש לו בית. אישה וילד שקודמים לכל. תעצרי את ה " נדיבות " שלו כלפי חוץ ושיקרין אותה לבית קודם כל. תשימי מעצור. תשימי גבולות ואל תהיי פאסיבית. תעירי אותו ותציבי לו עןבדה שיתעורר ושיטפל בתינוק. את לא לבד במשוואה.. איזה חצוף וואו