איך מבדילים בין אדם נרקיסיסט לאחד שפשוט לא שם עלייך? תמיד אמרתי לבעלי שהוא אוהב את עצמו קודם אולי בגלל שאופי שלי כולם באים לפניי גם על חשבוני תמיד מי שאני אוהבת קודם אעשה הכל כדי שישמחו שיהיה להם טוב גם כשזה על חשבוני... וזה עושה לי טוב למרות שלפעמים מתעצבנת כי זה לא דו כווני חוץ מאמא שלי...שאני יודעת בוודאות שתעשה הכל למעני כמו שאני למענה... מרגישה שלבעלי לא אכפת מהרגשות שלי אם מתפרצת אם מתפרקת אם בוכה או אפילו מבקשת ממנו שיפסיק לדבר ולהמשיך לפגוע בי כשאני כבר פגועה... אני יודעת שאני עושה ועשיתי דברים שקשה לסלוח עליהם ובזמן כעס אומרת מילים מאוד פוגעות ואפילו תוקפנית אבל גם כשהוא פוגע בי חושבת עליו ואומרת לעצמי שאני צריכה קודם כל להשתנות לדעת שעשיתי שינוייי ולא לחזור על אותם הטעויות אבל במחשבות ארוכות בזמן האחרון אני מבינה שאם היה לו אכפת לא היה עושה דברים מסויימים ממש ספציפים שפודעחם בי ומוצאים אותי מאיזון... גם כשכבר מפורקת ובוכה הוא קר אפילו מחייך .. לא יודעת אם מההלם וחוסר ההבנה כמו שאומר "מה יש לך כאילו משהו מת" וזה עוד יותר פוגע וגורם לי להרגיש חור בלב... כל פעם אותו סיפור ואני מרגישה שהוא פשוט לא רגיש אליי. אחריי ריב הוא ממשיך רגיל אומר לי חיימשלי ומדבר איתי כאילו כלום. ואני משתגעת מזה. אני יכולה להישבר לרסיסים והכל עובר לידו. עכשיו זה לא שהוא השתנה... הוא תמיד היה כזה שכלתני אבל היום אני לא יכולה לספוג את זה יותר. אני רוצה משהו שיחבק אןתי כשבןכה וירגע וירגיע שמכאיב לי....לפחות כשרואה שאני בוכה.... הוא יודע כמה אני רגישה אבל משום מה תמיד עובר לידו.. כבר התחלתי לחשוב שהוא פשוט נרקיסיסט שנהנה להוציא אותי מדעתי.. מה יש לכן לומר לי לו היתי בנאדם שאתם אוהבים שמספר לכם את זה?

חשבתי לקחת סדנה או ללכת יועצת להעצים את עצמי... לחשוב על דרכים להתחזק אישיתץלהבין את הנקודות תורפה שלי ולנצח אותם. אבל המחשבה שאני חולקת חיים עם אדם כזה שאני למטה לא מושיט לי יד ורק ממשיך ומוריד אותי גם אם בעיניו הכל שטויות מעציבה אותי שלעצמה. לא יודעת מה לעשות מה לחשוב. מוצאת את עצמח מנסה להתרחק ממנו פיזית כדי להתרחק נפשית. וכשאני יצליח אני יודעת שזה לא יהיה אותו דבר. אני לא יספור אותו. ומפה המדרון חלק. כי אצלי בלב זה או הכל או כלום.

אני גם מתחילה לחשוב שהוא לא אוהב אותי וזהו.

אני בנאדם של מילים אומרת לו תמיד אבל מרגישה שנכנס מאוזן אחת ויוצא מהשניה כי זה חוזר על עצמו כל פעם! גם שמבטיח להיות שם בשבילי הוא פשוט לא.

10 שנים יחד נשואים שנתיייש לנו בת 3 חודשים... את האמת מומי לא יודעת... פשוט קמתי וחיזקתי את עצמי כל פעם אמרתי לעצמי שאני פוגעת בו אז איך אני מצפה שיהיה רגיש הוא ננעל

לפי התיאורים שלך הוא נרקיסיסט אם הוא נהנה מזה שהוא מצליח להוציא אותך מהכלים זה מצחיק אותו והוא מחייך חסר רגישות אלייך ולרצונות שלך רואה אך ורק את עצמו מתעלם ממה שאת מרגישה או אומרת לו כל הסימנים מראים שהוא פשוט כזה הוא נהנה מסבל של אחרים כי זה בגללו וזה נותן לו להרגיש כוח נראה לי שאת לבד מבינה ומרגישה את זה אחרת לא היית שואלת לכי עם האמת שלך ותהי קשובה לעצמך מגיע לך יותר שולחת לך חיבוק והרבה כוחות❤️

אני בנאדם מאוד עמוק רגיש בנאדם של מילים יודעת להתבטא מאוד חזקה אבל הוא במילה הכי קטנה במקום הלא נכון או במבט יכול להוציא אותי מדעתי אני נפגעת ממנו ברמות שאני ממש מתחרפנת נשברת לרסיסים אין בנאדם בחיים שראה אותי במצבים האלה או הביא אותי אליהם חוץ ממנו וכל פעם אחריי אני אומרת לעצמי על מה? למה? זה לא שווה את זה! לא את הבריאות שלי לא את הכבוד שלי... אבל אחריי תקופה שאני מצליחה לא להישבר תמיד מוצאת את עצמי נשברת שוב. נמאס לי אני מסתכלת על הבת שלי ובוכה כפליים איך אני מגיעה לשם למה לקיצון?! קשה לי נמאס לי ויותר מהכל לא מגיע לי.

מה שמדליק אותי זה הקלילות שבו הוא נשאר כלכך חזק ואומר לי למה את נותנת לכל דבר לחדור אלייך מה כבר אמרתי מה עשיתי לא עשיתי כלום. ואני משתגעת כי אתה כן עושה וכשנרגעת אומרת לעצמי שזה באמת לא כזה ביג דיל למה אני נשברת למה לא מדפדפת אותו... מומי בהתחלה אני אומרת לו שיפסיק עם הטון דיבור שלו לדוגמא או שיהיה איתי הוא ממשיך למה מה אמרתי משפט קבוע "בסהכ אמרתי .... בסהכ עשיתי..." "כל דבר סיפור אצלך.." "אי אפשר לדבר איתך..." כאלה... ואני מץעצבנת מקללת אותו שהוא חסר רגישות קר בנאדם בלי רגש בן זונה דוחפת אותו הוא אומר "הינה שוב פעם..." ואני עוד יורת מתעצבנת מה שוב פעם אתה לא מקשיב מה אני... כל הזמן אתה מזלזל...כל דבר שאתה עושה זה בסהכ עשיתי...אפעם לא מודה בטעויות שלך... אתה מושלם... וככה הלאה הוא זורק מילים אני בוכה ורק מתגעבנת יותר ויותר ממה שאומר ומהחוסר רגישות שלו. אחריי שאני נרגעת לא מדהרת איתו ולא שמה עליו הוא פתאום שם לב למילים שואל לשלומי אומר לילה טוב בוקר טוב...וכו...

לא בא לי ללכת איתו לשום מקום אני לא מאמינה שישתנה אחריי זמן קצר הוא חוזר לעצמו הריי אני לא יכולה לתמיד להיות אסופה נכון? יש פעמים שמתעצבנים שקמים על רגל שמאל.. אם הבנאדם לא מכיל אותי לא יודעת שניה לשים את עצמו בצד מה אני בשבילו?! התחלתי לשאול את עצמי המון שאלות לא רוצה להמשיך אומנם מתוך כעס אבל מהלב אמרתי לו אני לא יכולה יותר אז הןא אמר יש רבנות הכל טוב לא יודעת מה לחשוב מה לעשות כבר לא רוצה לפרק את הבית אבל מצד שאני לא יכולה לחיות ככה יותר מרגישה שקופה ונמאס לי.

לא יודעת כבר מה לחשוב מה לעשות אני לא יכולה להמשיך לחיות ככה אני מרגישה שקופה הכל עובר לידו ממש ככה הוא קם בבוקר כמו כלום מדהבר רגיל קורא לי בשמות חיבה... לא חצלחתי ולא יצליח להבין את זה. פעם ראשונה שאני משתפת החוצה חייבת לשמוע איך זה נשמע בעיניכן? אני הוזה? מגזימה? יש על מה לפרק? לא יכולה לשתף אף אחד בחיים שלי על זה מרגישה חנוקה כלכך הנוכחות של הבת שלי רק מחדדת לי את ההרגשה שאני כלום אויר בעינייו בזה שהוא מתייחס רק אלייה או אומר לי תעשי לה ככה וככה לא אכפת לו ממני לא שאני איתה 24/7 קודם כל הוא הרצונות שלו נגיד קם בבוקר מבקשת ממנו שישגיח עלייה אז זה חייב להיות אחריי הקפה שלו והסיגריה כשאני מתעצבנת ואומרת לו גם לי בא אלף ואחת דברים מה לעשות... הוא אומר לי בנאדם רק קם.. ואחריי שעישן ושתה קפה השגיח עלייה לקח אןתה והכל. קודם כל הוא. עכשיו בסדר אני טוטאלית קודם כל היא אבל אין לי ברירה! אבל לו יש. קודם כל הוא. הוא עייף לא ישן מספיק צריך לשים את הראש ועוד... אין לי כוחות כבר עדיף להיות לבד. גם ככה אני עושה הכל לבד מא' עד ת'