אוף כל יומיים אני ובעלי מתנגחים🫤 באמת שהוא בעל טוב אבל יש דברים שממש ממש מציקים לי וכשאני מדברת עליהם אני מרגישה שהוא ממש מזלזל בי. ילדתי לפני חודשיים והתאוששתי ממש אחרי יום והסתדרתי בהכל לא ביקשתי עזרה בכלום ובדיעבד זו הייתה הטעות שלי. אני מרגישה שאני צריכה לבקש ממנו שיהיה עם הילדה כדי שאני אצא לעשן או להתקלח. עד עכשיו הוא לא מחליף לה חיתולים ולא קם בלילה. אני כל היום איתה ובאמת שהיא ילדה טובה אבל גם כשהיא ישנה אין לי באמת כוחות לקום ולהתחיל לקרצף תבית אז אני פשוט נשאבת לעוד פרק בטלוויזיה (אני שונאת את זה פשוט התרגלתי) ועכשיו כעסתי עליו על זה שתמיד אני אחראית על הכביסות והכלים וגם יצאתי עליו על הקטע עם הילדה. והוא צחק ואמר לי מה יש לך מאיפה זה יצא לך עכשיו וצחק על זה שסיימתי סדרה בחודש אז כיאלו במילים אחרות את לא כזה עסוקה מה הבעיה שתעשי את. הוא כן עוזר לי ביום שישי קבוע הוא שואב ושוטף את הבית אבל מבאס אותי שהוא לא נותן יד בכלל במהלך השבוע כי אני בבית. יכול להיות שבאמת הגזמתי שהתפרצתי עכשיו על הכל אבל דיי כבר כמה אפשר לאגור ולשמור בבטן?? אני מרגישה שאני צריכה להגיד תודה שהוא ״עוזר״, אבל הוא גםםםםם אבא שלה!!₪ וגם הוא גר בבית!!!! אני מתוסכלת שאנחנו רבים מלא אבל נמאס לי כבר להבליג בשביל ״שלום בית״ ובסוף הכל נאגר ומתפוצץ.

חייבת לפרוק ולשמוע את דעתכן, אני יוצאת כל בוקר לעבודה בסביבות 6:30-7:00 בבוקר וחוזרת הביתה הכי מוקדם בשעה 18:00 בערב וגם זה רק אם לא היו לי תוכניות אחרי העבודה, אני חוזרת חסרת סבלנות אין לי כוח לשמוע אף אחד ולא לדבר עם אף אחד קצרה נורא וכל מילה מעצבנת אותי אני באמת לא יודעת מה לעשות זה מתסכל אותי בטירוף שהכל יוצא על הסביבה שלי ובעיקר בעלי צריך לספוג הכל אבל מצד שני אני מרגישה שהוא לא מבין מה עובר עליי… איך מתמודדים עם הקושי הזה? אני מגיעה גמורה לסופש רק רוצה שקט ולישון … דרך אגב אני בשבוע 13