איך משחררים מחשבות מטרידות? אני בשבוע 37 כל ההריון רק חיכיתי להגיע לשלב הזה שזה יכול לקרות בכל רגע, ופתאום אני חוששת ומעדיפה להיות בהריון רק עוד קצת. ממה החשש? לא מהלידה עצמה לא מהחיים עם ילדה ראשונה החשש הוא משהו לא מוסבר כזה, כאילו מרגיש לי שברגע שהיא תהיה בחוץ אז היא לא תהיה רק שלי כבר. פתאום מרגיש לי שכולם יתערבו לי וישתלטו לי ויבואו ויגעו וכאילו בא לי להמשיך לגונן עליה בתוך הבטן שלי. אני בחורה מאוד דעתנית, מאוד אסרטיבית ובאמת לא פשוט להשתלט עליי בואו נגיד שהרוב אפילו מפחדים ממני (במובן המילולי). ועדיין משהו בתקופה ההורמונלית הזו מרגיש שאפילו ההורים שלי מעורבים מדי, כל טלפון וכל שאלה מעצבנים אותי ועושים לי חשק לצרוח ״די כבר לא עניינכם איזה בדיקות נשארו ומה ההערכת משקל ובאיזה בית חולים החלטתי ללדת, פשוט דיייי״. חפרתי ומרגיש לי שלא הצלחתי אפילו להסביר את מה שעובר עליי🤦🏼‍♀️ תהיו עדינות ואשמח לכל תובנה.

מרגיש לי כאילו אני כתבתי את הפוסט. אולי מה שיעודד אותך זה שאני מרגישה כמוך והמחשבות הגיעו רק בשבועות האחרונים שכבר מרגישים שזה אשכרה עומד לקרות. אני פשוט אומרת לעצמי תזרמי עם הסיטואציה שתהיה . וחברות ממליצות לי לא לשתוק ואם משהו לא יתאים לי לא להתבייש להגיד !! כאילו מרגישה שתהיה התלהבות גדולה מהלידה וישכחו לרגע שיש פה גם יולדת שעברה רגע משהו משמעותי כרגע.

קודם כל ברור שזה מנחם וגורם לי לא להרגיש משוגעת, אז תודה🧡 וסיכמת נהדר מרגיש לי שכולם כל כך מצפים לנכדה ולאחיינית ושוכחים קצת אותי, את החוויה שלי, הקושי שלי והעובדה שאני אמא שלה ושיהיה לי ממש קשה כל ההמולה הזו סביבה בזמן שאני אצטרך החלמה והתאוששות פיזית ונפשית.

מה שלנו נשאר זה באמת לנסות לא ליפול למחשבות האלה כי נראה לי חשוב שנהיה רגועות ושלוות עכשיו. אחרי זה נצטרך להתמודד עם כל סיטואציה שתגיע ונקווה שאנשים יהיו רגישים למצב. אני הסברתי לבעלי כבר שאני מצפה לרוגע ושלא יטרידו אותי וכו שיגיד למשפחה שלו ואני למשפחה שלי כבר אמרתי.

בסוף נפתח קבוצת תמיכה אוף באמת עוזר לדעת שלא השתגעתי סופית🤦🏼‍♀️

כאילו אני כתבתי אשכרה

אחרי שעבר כמעט חודשיים מעניין אותי איך עברה הלידה והתקופה שאחרי? החששות התממשו או להיפך? רעות

וחן