אני ממש מבואסת אני לא מרגישה טוב כבר יומיים עם חום וצמרמורות חודש חמישי ומרגישה כאילו בעלי כועס עליי ממש שהכל נופל עליו יש לנו ילד קטן בן שנה ושמונה והוא בתהליך היסתגלות בגן חדש והוא כרגע לא עובד אז הולך איתו וגם אחרי שומר עליו. בד"כ כלל אני מגיעה בשבע וחצי מהעבודה ואיך שמגיעה משחררת אותו שיצא לעשות ספורט קצת אתמול רצה לצאת וראה שלא הרגשתי טוב אז נישאר אבל בפנים חמוצות, היום ביקשתי ממנו שיקח אותי למרפאה גם ראיתי שמגיב בחוסר כוח וחשק. וזה מבאס כי הוא הכי הכי בשבילי תמיד יכול להיות שבאמת קשה לו

מרגישה אשמה על זה שלא מרגישה טוב

הקטע הוא שאם זה היה הפוך היית מפרפרת בבית ובעבודה וגם מטפלת בבעלך, לא מבינה מה הקטע שלו, אי אפשר לחלות?

אל תרגישי רע כי את לא מרגישה טוב קורה זה לא בכוונה.. יכול להיות שיש עליו עומס את יכולה לעשות לו איזה מחווה שירגיש שאת רואה אותו איזה ארוחת ערב או שמישהו ישמור על הילד ותצאו לאכול או סרט בחוץ.. כאילו קצת זמן איכות שלא ירגיש שרק עושה ועושה ומתמרמר

אבל היא חולה, למה שלא יטפל בה ויתמרמר? הרי אם זה היה הפוך היא לא היתה מתמרמרת

נועה צודקת אבל באמת שקשה לי כאילו זה לא שבכוונה לא שמה יד כרגע מרותקת למיטה עם הטלפון ביד מנסה לתפוס את המוקד כדי לעלות למיוו

ואולי קצת כן כרגע זה מובן מאליו שהוא מטפל בו כי אני לא רואה ממש ברירה אחרת

וזה פוגע שאני צריכה להרגיש מצפון כזב