רק אני ככה או שאני מותשת בשבוע 12 , ומרגישה שבעלי חושב שאני עצלנית , ישנונית, וכל פעם בוחן אותי. ואני מחפשת להצדיק את עצמי , ואז זה שלא שטפתי כלים נניח או את הרצפה , ואומרת לו תשמע אני לא ככה בדכ.. זה באמת בגלל ההריון.. מצד שני הוא לגמריי גבר תומך קשוב ואוהב, אבל אני מגיעה למצב שאני עושה דברים בכוח עם סחרסחורות ובחילות וחולשה רק כדי שלא יחשוב שאני איזה בהמה שישנה כל היום. זה מתיש המלחמה הזאת. מישהי חווה את זה גם? (נשואים שנתיים זה לא שהוא מכיר אותי תמיד ככה.. ועדיין מרגישה כאילו זה מוזר לו!)

זה בסדר גמור ולגיטימי ביותר, את לא היחידה ולא האחרונה, תהיי קשובה לגוף שלך קודם כל. אם את מרגישה שאת צריכה לנוח אז תנוחי. נכון שקשה להם לקבל את זה בהתחלה אבל הם בסוף יבינו. אני נותנת לבעלי לקרוא הרבה על אותו השבוע ככה כל שבוע שעובר ואז הוא מבין שזה הטבע וזה בלתי נשלט ובטח שאני לא היחידה, ואז קל יותר להכיל.

אני לא יכלתי לעשות כלום אם הייתי מנסה לשטוף רצפה הייתי מתעלפת בעלי הבין שזה המצב והוא היה עושה ואמא שלי ואמא שלו היו באות לעזור אוי ואבוי אם היה מרשה לעצמו לבחון אותי או להאשים אותי שאני עצלנית

שבוע 26 ועושה עכשיו הרבה יותר ממה שעשיתי בשבועות של השליש הראשון! הייתי פשוט עיסה על הספה וקמתי רק כדי לעשות פיפי או להקיא. בן הזוג שלי גם לא הבין בהתחלה אבל לאט לאט זה חלחל והוא ממש השתדל וזה ממשיך גם לעכשיו, מנסה לעזור לי בהכל וכל הזמן אומר לי לשבת ושהוא יעשה הכל. בתחילת ההריון זה מאתגר כי לא רואים עלייך שאת בהריון אבל את מרגישה הכי רע. תיהי טובה לגוף שלך ותסבירי לבן הזוג, בהמשך זה ישתפר ותוכלי לחזור לעשות דברים בבית.