חייבת לשתף ולשאול לדעתכן. הכי בקצרה. חליתי בקורונה , בעלי לא. המשפחה מהצד שלי כל היום משלוחי אוכל ודואגים ומתקשרים ואכפת להם ממש! כל האחים שלי וההורים . המשפחה שלו , חמותי חולה גם כן ואני בקשר איתה מידיי פעם כזה ושואלת איך היא מרגישה. אבל שאר האחים של בעלי? כלום!!!! לא שלחו הודעה לא התעניינו לא איחלו רפואה שלמה. כלום כלום! והם גרים ממממש קרוב אלינו. ואפילו משלוח לאןכל לא טרחו נניח. ברמה שהודעה אחת לא קיבלתי מאף אחד חוץ מחמותי! עכשיו ברור שהרבה חולים וזה לא חדש. אבל עדיין הסיטואציה של בידוד אתה מרגיש לבד ובודד . ושלא מתעניינים בך אתה עוד יותר שוקע. למרות שמבינה שלכל אחד יש את חייו. אבל וואלה אתם משפחה שלי ומכירים אותי שלוש שנים ! איפה נעלמתם? (לפני כחצי שנה 2 משם היו חולים וכולם היו בידוד בבית אחד-לפני החיסונים עשינו להם קניות , כל יום שלחתי הודעה לכל אחד , משלוחים של פיצות וגלידות חופשי) מזה לא נעים לי הרגשה באמת רעה. וזרקתי אפילו לבעלי - "עכשיו אני מבינה מי המשפחה שלי באמת" הוא קצת נפגע. אבל אני מרגישה באמת שלא בא לי לראות אף אחד מהם אחרי הבידוד הזה! שתבינו אני כבר שבוע חולה ושום הודעה!! מצטערת שככה יצא ארוך אבל הייתי חייבת לפרוק זה פשוט התיש אותי.

פשוט אינטרסנטים כמו רב האנשים,מה חדש?😓 תאמיני לי אל תעשי בשביל אף אחד אל תתאמצי בשביל אף אחד כי זה אף פעם לא יחזור אלייך ואף אחד לא יתן בשבילך כמו שאת נתת

ככה לומדים ככה יודעים למי באמת אכפת מי באמת חבר קרוב מי באמת משפחה וגם אם יגידו לך שהיו עסוקים והיו ככה והיו ככה אז תדעי שאין דבר כזה לא למצוא זמן כי הכל עיניין של סדר עדיפויות וכנראה את לא בראש הרשימה בשבילם

אני מבינה אותך כי זה כל כך מאכזב להתאכזב

תהילה את כל כך צודקת. והיה כיף לקרוא את מה שכתבת . ישיר ואמיתי. באליל סיים תבידוד הזה ולהגיע לשם שמזמינים ולעקוץ אותם אחד אחדדדד

בדיוק!