יש לי הכל ומרגישה שאין לי כלום בא לי לפרוק פה, אני מרגישה שככה אני צועקת את זה לעולם... אני גם משוכנעת שאני לא בדיכאון ואף אחד לא יודע ויכול לראות עלי שאני מרגישה ככה זוועה יש לי פרנסה בשפע ממני ומבעלי יש לי בית יש לי תינוק שכל כך רציתי יש לי משפחה טובה חברות, אני חוזרת עכשיו לעבודה טובה, ומצד שני מרגישה גמורה, שאין לי כוח לקום לילד שלי, כולי מצפונים ותסכול, אני אפילו לא יודעת להסביר לעצמי מה עובר עלי בדיוק, משהוא קשה לי בלב, ואני פשוט מכריחה את עצמי להתעלם אם קשה לי, לחייך ולנשום עמוק ולהמשיך לעשות מה שצריך לעשות עם חיוך ורוגע ולא משנה מה אני מרכישה בפנים כי זה לא יעזור עכשיו להתמסכן..

אני חושבת ששיחות עם פסיכולוג/ית רק יעזרו לא צריך להיות בדיכאון בשביל לשבת לדבר

את מתארת מצב של ריקנות לא חייב להיות שיש עבודה טובה וכסף זה ממלא תחשבי מה יעשה לך טוב אולי יציאה או חופש אולי שינוי במשהו אולי ללמוד משהו להתעסק אם אומנות מסוימת וכן הלאה....

בן כמה התינוק?

כיוון אחר ממה שרשמו לך-- כדאי לבדוק ברזל , ובי 12 חוסרים בדברים האלו יכולים לדמות מצב של דיכאון. כדור של קומפלס ויטמיני בי יכול מאוד לעזור דבר שני- עשית אחרי הלידה פיזיו תרפיה של רצפת אגן? מאוד חשוב להחזיר הכל למקום אחרי הלידה כשיש החלשות של שרירי רצפת האגן זה עושה אותנו עיפות, עצבניות ונרגנות

זה הורמונים של אחרי לידה את חייבת חופש !! אני מציעה שתשבי עם בעלך ותספרי לו תציעי לו שתסגרו חופשה ביחד זו דעתי