מתוסכלת מאוד.... בבקשה את עצתכן... מה הייתן עושות? בכל פעם שמגיעים לחמותי היא לא מוכנה להוריד את הילד מהידיים (בן חודש). לא נותנת אותו לאף אחד. גם אני כאמא לפעמים מרגישה "לא נעים" לקחת אותו. אני מבינה שהיא מתגעגעת ורוצה בקרבתו אבל זה פשוט מחרפן אותי. מה גם שהרבה פעמים אני יודעת שהוא זקוק לי, או שהוא רוצה לישון ומחרפנים לי אותו, ההפך הגמור מלישון או להרגע. אני מגזימה? מה אתן הייתן עושות?

בעלך מה אומר בעיניין?

שאני מגזימה כי הם לא פוגשים אותי הרבה. מצד שני, למה לחרפן לי ילד שמת לישון? למה אני צריכה להתנצל אם אני רוצה לקחת אותו??? או להרגיש חוסר נעימות? מהרגע שמגיעים אין סיכוי שהילד לא יהיה בידיים שלה

לא פוגשים אותו הרבה- משמע פעם בשבוע.

לא מגזימה ולא נעליים. קחי את הילד שלך כשאת מרגישה לנכון ואם אם סתם בא לך. חוויתי את אותו סיפור והיום אני לא דופקת חשבון

ממש לא מגזימה גם אני הייתי מתעצבנת

הוא אומר שאני אובססיבית ומגזימה יותר מדיי... כל כך מכעיסה אותי התגובה שלו!

אני גם לא רוצה להוביל לסתם פיצוץ... כי אם אראה שזה מפריע לי... זה לא יהיה טוב... אז לא יודעת מה לעשות

אולי לסכם עם בעלך שאמא שלו תחזיק את הילד כל עוד אין לו צורך מסוים, לישון לאכול...

היא גם מאכילה אותו (מטרנה) ומחליפה לו טיטול.. בקיצור מהרגע שאנחנו מגיעים אני על תקן "אם פונדקאית"

תשימי גבולות ואל תתבישי את יודעת מה הילד שלך צריך.... כמובן תני לה גם שתהנה איתו אבל לא להגזים תבדקי עם עצמך שאת לא קנאית עליו היא סבתא בכל מקרה ורוצה להרגיש כך חחחחחחח

פולינה אני מבינה מאוד שהיא סבתא ורוצה לחוש כך, לכן אני מאפשרת. אבל מרגיש לי שאצל אמא שלי אני יודעת לשים גבולות כי זו אמא שלי וקל לי לומר את הדברים על הילד. בניגוד לזה אצל חמותי אני צריכה להסכים לכל ולשתוק. זה נורא לא נעים.

דווקא לי לא אכפת ... היא סבתא שלו ומתרגשת וכנראה מחכה רק שתבואו , תראי את זה כזמן שלך למנוחה בזמן הזה שהיא איתו💋 גם אצלנו זה ככה ...

מי אמר שאת צריכה להסכים את לא פוגעת בה את פשוט בונה לילד שלך הרגלים נכונים וזו חובתך אם תתבישי ותרגישי רע סתם אז עם הזמן יהיו עוד דברים שיקשו עלייך ... והיא לא צריכה להרגיש רע .... דברי עם בעלך גם שיעזור לך ותסבירי לו שאת לא רוצה לפגוע בה אבל העניין הזה חשוב לך

אני מציעה לך לנסות לחשוב על העניין שוב, אולי תנצלי את הזמן שהיא כל הזמן עם איתו כבייביסיטר ותלכי לפגוש חברה? אולי לצאת עם הבעל?

עם הגדול שלי היה ככה בדיוק. דיברתי עם בעתי אני חושבת מיליון פעם עד שהוא הבין. הסברתי לו על עייפות יתר, על חלונות ערות וסדר יום. בסוף זה חלחל. הייתי מניקה אז לפחות היה לי את זה וככה הייתי יכולה לברוח איתו לחדר. עם הזמן עלה לי הביטחון שמה שאני עושה עם הילד שלי זה מה שנכון לו ולי והתחלתי להתעקש ומצדי שיעלבו.

לא את לא מגזימה .בגיל חודש לא נתתי לאף אחד להיתקרב! חמתי רבע שעה זהו חזרה אליי.. את קובעת אחותי מה שיתאים לך.היום היא4 חודש אני משחררת אבל עדיין לא מאה אחוז אבל זה חשוב לה האינטראקציה. אז פעם הבאה תקבעי את כמה זמן מתאים לך

ממש לא מגזימה וממש מבינה את העניין גם אצלי זה ככה. פשוט אני מניקה אז אני בלעדית בהאכלות וכל פעם שהוא כזה נודניק בידיים פשוט לוקחת אותו ואומרת שהוא רעב