בעלי ואני די רבנו עכשיו הוא אומר שאני לא רואה אותו מאז שהתינוק נולד, שהוא לא מקבל לא חיבוק ולא נשיקה, ושהוא מרגיש שהוא כל הזמן במרדף אחרי מטלות הבית כדי לרצות אותי ושום דבר לא מרצה אותי. אומר שכל פעם כשהוא בא הביתה אני עייפה ושבורה. אני לא חושבת שפייר לשפוט אישה חודשיים אחרי לידה, אני עייפה למות, ובטח שאני אדרוש ממנו לעשות את מטלות הבית זה המעט שהוא עוזר לי כדי שאוכל לטפל בתינוק. אפילו לא מעירה אותו להאכיל את התינוק וזו סיבה נוספת לעייפות יחד עם מירמור. הוא בקושי שעה במצטבר עם הילד ביום שזה זמן שהוא מקלח אותו ואחרכך משגיח עליו כדי שאני אתקלח. כל השאר זה רק אני. כרגע אנחנו לא מדברים הוא הלך לחדר.. מה אתן אומרות לעשות? תהיו חופשיות לבקר גם אותי אולי הבעיה אצלי

אין מה לעשות זאת תקופה קשה שתעבור אתם תלמדו לאט לאט איך להתנהל שתיכם ובקשר ליחס אליו אולי הוא באמת מרגיש ככה תנסי לתת לו יותר יחס תעשו משהו רק שניכם אל תזניחי אותו שלא יצור אצלו אנטי בסוף תשימו את הילדה אצל ההורים לשעה שעתיים לא יקרה כלום או שבלילה תעשו ארוחה בשבילכם כשהילדה ישנה

אני חושבת שזה זמן מאוד קשה חודשיים אחרי לידה. זה מאוד נורמלי שהבעל ירגיש מקופח כי הוא היה רגיל שכל הצומי מופנה אליו. אני מאוד מקפידה להחמיא כמה שאפשר לבעלי. להגיד לו שלא הייתי יכולה מישהו אחר שיהיה האבא של הילדים שלנו, ושיראה איזה ילדים מתוקים יצאו לנו ואיך שרואים שהם דומים לו, אני גם מחמיאה לו על הקצת עזרה שהוא נותן. יש מישהו שעוזר לך?

כולכן צודקות... אני חושבת שההבנה צריכה לבוא משנינו. הוא צריך להיות קצת יותר רגיש לסיטואציה שאני נמצאת בה ואני צריכה יותר להרים לו, להיות קצת יותר חיובית ונעימה... קשוח אבל אני צריכה להתעלות על עצמי אחרת אהרוס לעצמי את הנישואין ולא אפסיק להתמרמר ולמרמר

אנונימית. אני יודעת שזה קשה. אבל נראה לי שהשינוי צריך לבוא ממך. לא בגלל שאת יותר צריכה והוא פחות. אלא בגלל שאם תחכי לו אז זה בחיים

לא יקרה

תסיבירי לו מה עובר עלייך, תגידי לו שהגל טרי עדיין ואת צריכה לטפל ולדאוג לתינוק קטן, תגידי לו כל מה שאת מרגישה, תקשורות זה דבר ממש חשוב

צודקות.. עדן- אמרתי לו ולכן זה הגיע לריב 😕 שונאת לריב זה ממש לא אני אבל פשוט יצא כל התסכול והעייפות וכאילו זורקים עקיצות אחד לשני "אני עייפה" והוא "כואב לי" , לשנינו קשה זה לא שהוא לא עובד קשה אבל גם אני עובדת קשה מאוד עם הילד, מנסה לעשות כל מה שאפשר כדי להקל עליו ולאפשר לו גם את הפנאי שלו.. הוא מספיק להתאמן, לנוח.. אני בכל אופן יודעת מה אני צריכה עכשיו לשפר בי כדי לדעת שלפחות אני משתדלת להיות טובה ייתר

מה שאני הייתי עושה במקומך הולכת אליו לחדר עכשיו מביאה לו חיבוק יזק אומרת לו שאת לא רוצה שתריבו ואם הוא מרגיש ממך פחות תשומת לב את מצטערת ותשתדלי לשיםלב לזה ותסבירי לו גם ממה זה נובע ,מעייפות וכל זה ....

הילד ישן עליי עכשיו אבל אם יתעורר לפני אז אעשה את זה, אם לא אז כשנצא לארוחת שישי כדי לצאת באוירה טובה...

תודה לכולן❣

אנחנו עכשיו מחכים לילד שני ומאוד מפחדים מהתקופה שעתידה להגיע. עם הילד המתוק שלנו שהיום בן שנתיים+4 לא ישנו בכלל במשך 10 חודשים. הדבר שהכי מעודד אותי ואותנו הוא שזאת תקופה שעוברת. ככל שהזמן עובר זה נהיה יותר קל, קודם כל כי מצליחים בשלב מסויים לישון וגם בגלל שהם הולכים לגן והופכים מיום ליום לעצמאיים יותר. השנה הראשונה קשה מאוד מאוד גם לזוגיות. אבל לאט לאט אתם תחזרו לעצמכם, מבטיחה!

מעייני הוא עובד (כתבתי "זה לא שהוא לא עובד קשה") מודה שזה מבלבל חח.. אבל תודה את בהחלט צודקת!! אני צריכה לשנות גישה. נטע תודה רבה!! מקווה שנצלח את האתגר הזה זה בהחלט לא פשוט וצריך לשמור על הזוגיות

על דבר אחד אני מאוד ממליצה לך מאוד.. עם כל זה שאת צודקת שימי לב לא לשכוח אותו ולהיות תמיד כמו שהיית לפני ,גבר הוא ילד לעולם אפילו שקצת קשה לאט לאט זה יתאזן ...

חחחחח ברור 🤣

שירן בהחלט נכון