אני יודעת שזה נשמע כמו טרול אבל אני שואלת ברצינות, מעדיפה באנונימיות כי קצת מכירים אותי פה. יש לי בת מהממת בת כמעט 5 חודשים. מהיום שהיא נולדה היא יחסית בכיינית, בהתחלה הכל היה צרחות היסטריות ועכשיו זה השתפר אבל עדיין המון בכי לגבי הכל. זה מרגיש לי יותר מהסביר ויותר מהבן של חברה שלי למשל... בפעוטון שלה גם מתלוננים שזה המון בכי. מה אפשר לבדוק? לעשות? מישהי חוותה והצליחה לשפר את המצב?

לבדוק אצל הרופא אם יש סיבה לבכי הזה

הייתה אצל רופאה מסיבות אחרות, אבל לא עלה משהו מדאיג

הבכי קורה בזמנים ספציפיים? האם יכול להיות רגישות למעברים (בין שינה לערות, בין מקומות, בין פעילויות) או רגישות חושית כלשהי (רעשים חזקים, משהו תחושתי כמו בגדים מסוימים או משטחים מסוימים או אפילו איזורים צפופים יותר)? אני חושבת שהייתי מתחילה בפשוט לרשום לעצמי מה קרה קצת לפני שהתחילה לבכות ולאחת אם עולה משהו שחוזר על עצמו..

תודה, אני אנסה לשים לב. בדרך כלל זה בכי של "תנו לי צומי וידיים" או רעב/עייפות. פשוט זה מרגיש שזה קורה המווון.

אני חושבת שכמו מבוגרים יש ילדים שה"סף" שלהם נמוך יותר, כלומר דברים מסוימים מפריעים להם יותר מהר. זה יכול להשתנות עם הזמן נראה לי שהחשיבה וההסתכלות מה בדר"כ מוביל לזה ואולי לנסות דרכים שונות לוויסות שלה (האם לדבר איתה עוזר עד שמגיעים להרים אותה, אולי שיר כלשהו, צעצוע כלשהו שהיא אוהבת) לנסות דברים שונים שאולי יכולים לעזור לה.. גם בשבילך להבין יותר טוב מה מוביל לבכי יכול לעזור קצת להתמודדות עם זה, כי נשמע לא קל

היי הבת שלי הייתה ככה כמעט שנה בוכה צרחות בלי הפסקה הלכתי למלא רופאים ואין כלום יש ילדים כאלה סוג של בכיינות יותר משאר הילדים...( עם הזמן שהיא גדלה הבנתי שזה סוג של פחד עזיבה היא לא הייתה מסוגלת להיות לבד ...עכשיו היא גדלה וזה חלף לה ...)

אבישג תודה, זה נשמע כמו אצלנו... עשו לך בעיות עם זה בגן?

לא... המטפלת שמה לב גם כל פעם שהיא התרחקה מהטווח ראייה שלה היא בכתה... אין מה לעשות ...( אין גן שמגדיר פה יש ילדים שלא בוכים הרבה ...) .. הן הצטרפו להתמודד והכי חשוב לתת תחושת ביטחון לילד שהוא לא לבד גם אם לא נמצאים לידו ואז זה חולף עם הרבה כוחות וסבלנות...

מהפה שלך לאלוהים, תודה!!!

🥰🥰